ביטון נ' אל עד

פסק דין

פסק הדין ישלח לצדדים.

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר א תשע"א, 01/03/2011 במעמד הנוכחים.

אביטל חן, שופט

פסק דין

התביעה שלפני נולדה לאחר שהצדדים לא הצליחו לסיים תקופת שכירות תוך שהם מגיעים לעמק השווה בדבר שאלת קיומם של נזקים ו/או חובות שנגרמו על פי טענת הנתבעת עם סיום תקופת השכירות.

הנתבעת הינה בעלת דירה, והשכירה את הדירה לתקופה של כשנה לתובע. בתום תקופת השכירות נותר שיק בסך 5,000 ש"ח אשר היה מיועד לבטחון בידי הנתבעת.

התובע פינה את הדירה ולאחר שדרישות הנתבעת לפצותה בגין נזקים לא נענו, הגישה הנתבעת את השיק לפרעון.

הנתבעת אינה חולקת כי הסכימה לקבל עם פינוי הדירה סך בן 500 ש"ח ע"מ לתקן את הנזקים בדירה, אך מסבירה כי לאחר שהחלה בתיקון הסתבר לה שהנזקים גבוהים בהרבה. הנתבעת מבקשת סכום בן 850 ש"ח עבור צביעת הדירה, 600 ש"ח עבור תיקונים של ברזים, שקעים אמבטיה ותריס, סכום בסך 400 ש"ח עבור ניקיון, וסך 450 ש"ח עבור תיקון המטבח, כאשר הסכום האחרון הינו חלק משוער לדעת הנתבעת מהנזקים אותם גרם התובע.

למרות טענות הנתבעת בדיון, כי הדירה הושבה לחזקתה כאשר היא הרוסה, ואינה ניתנת למגורים, הרי שמבט בתמונות שהגישה, אינו מגלה דירה הרוסה כל ועיקר.

מן התמונות ניתן לראות שקע חשמלי שהיה מאולתר גם ערב כניסתו של התובע לדירה ואינו שקע תקני, כאשר הוא תלוש ממקומו, ניתן לראות לכלוך ברמה סבירה לחלוטין שהצטבר באחורי תנור הבישול, ניתן לראות כי דופן המקרר אכן מלוכלכת במה שנחזה להיות התזות של שמן, ובנוסף תמונות רבות של המזגן אשר הצריך תיקון, שכן המסננים שלו לא נוקו בזמן שהות התובע בדירה. עוד מציגה הנתבעת תצלום של ארון מטבח, מתחת לכיור, ובתחתיתו 3 חורים, אחד משמש לחדירת צינור ניקוז והשניים האחרים בודאי שאין לטעון שנקדחו על ידי התובע. לא קיבלתי בענין זה את טענת הנתבעת לגבי נזקים שגרם התובע למטבח.

אציין כי התובע הינו אדם מבוגר בן למעלה מ-60, מתגורר בגפו, ונראה כי מרבית הנזקים שנגרמו לבית נגרמו מעשן הסיגריות אותן הוא מעשן.

התובע מסכים במהלך הדיון כי הותיר חוב עבור חשמל וארנונה בסך 1400 ש"ח, ואציין כבר בפתח הדברים כי אלמלא היה מודה התובע בסכום זה, היתה הנתבעת מקשה מאוד להוכיחו.

הדברים מוזכרים נוכח העובדה שלנתבעת מספר דירות הרשומות, ככל שבימ"ש מבין, כדירה אחת, מחויבות ארנונה, חשמל ומים בחשבון אחד, ועל פי מונה אחד, כאשר השוכרים מחלקים בינם לבינם את הסכומים לתשלום.

כאשר קם צורך להתחשבן בין הצדדים בהעדר הסכמה, מתעורר כמובן קושי רב ביכולת לעשות זאת, וזאת מבלי שבימ"ש יגע בשאלת החוקיות הנובעת ממצב זה. נכנסתי לענין זה משום שהנתבעת מזכירה חוב מים בסך 400 ש"ח, התובע מכחיש קיומו של החוב, וכבר בראשית הדברים יאמר כי הנתבעת אינה מחזיקה מסמך כלשהו, אינה מסוגלת להוכיח את גובה החוב במדוייק, ואף תחשיב שנעשה בין הדיירים לא הוצג בפני, כך שאין אפשרות לפסוק סכום זה, ויודגש כי במכתב הדרישה ששלחה הנתבעת מיום 8.8.10, לא נזכר סכום זה.

מן הסכום אותו דרשה הנתבעת מלכתחילה בסך 500 ש"ח ניתן ללמוד על גובה הסכום שאותו חישבה כנזקיה הראשונים, והדעת נותנת כי כאשר נפרע השיק כולו כאשר התובע סירב לשלם סכום זה, גדל לפתע סכום הנזק ונוספו לו צבע, כמו גם דירה "הרוסה" ובלתי ניתנת למגורים.

אכן יש להעביר ביקורת על התובע אשר הותיר דירה לא נקיה, ואף סירב בהמשך לשלם את הסכום, ואולם לא הוכח בפני כי התובע חוייב לצבוע את הדירה לאחר שהחזיק בה שנה בלבד, כאשר הנתבעת והעדה מטעמה מסבירות כי הדירה נצבעה סמוך לכניסת התובע.

יש לחייב אפוא את התובע על פי הסכמתו על סכום בסך 1,400 ש"ח בגין חובות חשמל וארנונה, סך בן 500 ש"ח עבור ניקוי הדירה, וסכום נוסף אותו פסקתי בגין נזקים כלליים בסך 300 ש"ח, למרות שלא שוכנעתי כי נגרם נזק לברז, לשקעים, לאמבטיה או לתריס.

סה"כ יעמוד חובו של התובע לנתבעת על סך של 2,200 ש"ח.

הנתבעת פרעה שיק בסך 5,000 ש"ח ומשכך תשיב לתובע סך בן 2,800 ש"ח, כאשר התשלום יבוצע בתוך 21 יום, מיום קבלת פסק הדין.

היה והסכום לא ישולם במועדו, ולענין זה די במשלוח דואר רשום לכתובת התובע, כי אז תשלם הנתבעת הוצאות כספיות בסך 700 ש"ח.