ביטון נ' אבירם ואח'

פסק דין

1. התובע, אשר יוצג על ידי הנתבע בערעור בפני בית המשפט העליון במסגרתו התבררה תביעתו נגד רשות הנמלים (ע"א 3799/08), טוען כי הנתבע 1 (להלן: הנתבע) גבה ממנו שלא כדין שכר טרחה בסכום של 50,000 ₪ מכספים שנפסקו לטובתו בהסדר פשרה אליו הגיע עם רשות הנמלים בע"א 3799/08, ובניגוד להסכם שכ"ט שביניהם. כן טוען הוא, כי הנתבע התרשל בייצוגו והפר חובותיו כעו"ד.

2.הנתבעים 2 ו– 3 נתבעים מכוח השותפות בינם לבין הנתבע, וההכרעה בתובענה כנגד הנתבע משמעותה גם ביחס אליהם.

3.התביעה הינה לסכום של 100,000 ₪, מתוכו 50,000 ₪ כהשבה של שכר טרחה אשר גבה הנתבע בתוספת מע"מ, ו- 50,000 ₪ פיצויי על רשלנות נטענת של הנתבע בייצוג והפרת החובות המוטלות עליו כעו"ד מייצג.

טענות התובע בתמצית

4.התובע הגיש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 3799/08) בתביעה שראשיתה בבית המשפט השלום באילת והמשכה מאוחר יותר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת.א 1012/02) לפיצוי בסך של 4.8 מיליון ₪. את הערעור לבית המשפט העליון, הכין והגיש עו"ד ישראל גבל, אשר נוכח מחלוקת שפרצה בין התובע לבינו בקשר עם שכר טרחתו, סרב להמשיך ולייצג את התובע. משכך, שכר התובע שירותיו של הנתבע לייצגו בהליך הערעור שהיה קבוע ליום 26.04.2010. מסמכי התיק הועברו לידיו של הנתבע לצורך בחינתו ולימודו, הסכם שכר טרחה נחתם ביום 15.04.2010 ושכרו של הנתבע לצורך אותה ישיבה נקבע לסך של 5,000 ₪ בלבד, עוד נקבע כי ככל שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי שכר הטרחה ייגזר באחוזים מוסכמים ממה שיפסק לטובת התובע.

5.ביום 26.04.2010 התייצב הנתבע לדיון פורמאלי בבית המשפט העליון ושמע מפי שופטי ההרכב הצעה לסיום המחלוקת, לפיה תשלם המשיבה למערער (התובע כאן) סכום של 250,000 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד והצדדים נשלחו לגבש עמדה. התובע הסכים להצעה, רשות הנמלים סירבה. בית המשפט העליון קבע דיון נוסף ליום 12.12.2010 על מנת לשכנע את רשות הנמלים לקבל את הצעתו הקודמת. הנתבע דרש תוספת של 3,000 ₪ להתייצבותו לדיון זה, ובכך יש ללמד על הלך הרוח והכוונה של הנתבע לקבל גמול עבודתו, על בסיס התייצבות פורמאלית בבית המשפט העליון ולא מעבר לכך, וכשפני הדברים הוא כי הסדר פשרה מתגבש ולא יהיה צורך בדיונים בבית המשפט המחוזי.

6.בדיון מיום 12.12.2010 כב' השופט עמית הביע עמדת המותב, לפיה תשלום המשיבה למערער סכום של 300 אלף ₪ הוא הסדר ראוי, ועו"ד אבירם שכבר הצהיר על כך והסכים כאמור בהודעה ממרץ 2010, חזר על הסכמתו, ובסופו של דיון הסכים גם ב"כ רשות הנמלים להצעה. הצדדים החליפו טיוטות של בקשה מוסכמת למתן תוקף פסק דין להסכם הפשרה, ונוסח מוסכם הוגש לבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין.

בדיעבד, נודע לתובע כי הנתבע ביקש מרשות הנמלים לשנות טיוטת הסכם שהוכנה ע"י ב"כ רשות הנמלים לשלם לו סכום של 300,000 ₪, ובמסגרת שינוי זה תבע פיצול התשלום עפ"י הסדר הפשרה. רשות הנמלים פעלה כפי שביקש והוציאה שיק אחד על סך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ לטובת הנתבע ועבור שכר טרחתו, ושיק שני בסך 250,000 ₪ לטובת התובע. הסכום אותו נטל הנתבע נטען, לא מגיע לו, שכן כל עבודתו הסתכמה, בשתי ישיבות פורמאליות ללא טיעונים בבית המשפט העליון, אז עלתה הצעת הפשרה על ידי בית המשפט וכל שעשה הוא ליתן הסכמתו להצעה, ולאחר מכן התעסק בטיוטות הסכם הפשרה. בכל מקרה הסכום אותו נטל הנתבע כשכר טרחה הינו מעבר למוסכם בהסכם שכר הטרחה שנחתם ביניהם ושכולל 5,000 ₪ עבור הישיבה הראשונה ו- 3,000 ₪ עבור הישיבה השנייה ובסה"כ 8,000 ₪ בתוספת מע"מ.

טענה נוספת היא, כי התנהגות הנתבע יוצרת עילה לביטול חלקי של ההסכם שנכרת בינו לבין התובע.

טענות הנתבע בתמצית

7.מנגד, טוען הנתבע כי נטל שכר טרחתו בהתאם לקבוע בהסכם הפשרה שקיבל תוקף פסק דין בבית המשפט העליון ביום 28.12.2010 מסגרת בע"א 3799/08, ובהתאם להסכם שכר טרחה עליו הסכימו וחתמו הוא והתובע. הוסיף, כי התובע מבקש בדרך לא דרך לשנות מפסק דינו של בית המשפט העליון, תוך שהוא מטעה את בית המשפט הן בטענותיו והן בהימנעותו מלצרף מסמכים השופכים אור על ההתנהלות בבית המשפט העליון ובין הצדדים עובר ואחרי חתימת הסכם הפשרה.

8.על פי סעיף 1 להסכם הפשרה, נקבע כי רשות הספנות והנמלים תשלם לתובע סך של 250,000 ₪, ובסעיף 2 נקבע כי בנוסף תשלם המשיבה לב"כ התובע (הוא הנתבע) שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסך האמור הוגדר במסגרת הסכם הפשרה כשכ"ט עו"ד ותשלומו הותנה כנגד מסירת חשבונית כדין.

הסכם הפשרה הנ"ל מוסיף הנתבע, הושג רק לאחר קיומן של שתי ישיבות בבית המשפט העליון, ושלא כטענת התובע שתיהן מהותיות היו. פרוטוקול הדיון מיום 26.04.2010 (ישיבה ראשונה) מלמד כי התקיים דיון ארוך לגופם של דברים, הח"מ התמודד עם סוגיות מורכבות שהעלה בפני הרכב שופטים ובין היתר; התיישנות, השתק פלוגתא, מעשה בית דין, דיני חוזים ועוד, זאת כאשר שופטי ההרכב מפנים אליו שאלות רבות ומגוונות בכל סוגיה משפטית אפשרית העולה מתוך הערעור. מכאן, שטענת התובע כאילו התקיים דיון פורמאלי בלבד אינה נכונה, גם לא נכונה הטענה לפיה בית המשפט העליון הציע במועד הנ"ל הצעת פשרה לתשלום של 250,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד. כתימוכין לטענותיו צרף התובע פרוטוקול הדיון מיום 26.04.2010, המלמד אחרת מטענות התובע ומעיד על ניסיונו של התובע ל"גמד" חלקו של הנתבע בישיבות שהתקיימו, כשלפני אלה עוד קדמו ימים רבים של שקידה ולמידת התיק שהכיל חומר רב מאוד.

עוד מוסיף וטוען הנתבע, כי התובע אשר נכח בישיבות שהתקיימו בבית המשפט העליון, נתן הסכמתו כבר להצעה הראשונה לפיה תשלם רשות הנמלים רק 250,000 ₪ כולל הכל אלא שרשות הנמלים סירבה להצעה. בישיבה השנייה מיום 12.12.2010 העלה בית המשפט העליון הצעת פשרה משופרת ודווקא לטובת התובע, הסכמת התובע להסכם הפשרה הייתה ברורה, אולם הנתבע קידם את ההליך רק לאחר שרשות הסכמתה גם היא, אז יצר קשר עם התובע וביקש ממנו מסמך בכתב לפיו הוא מסכים להצעת בית המשפט העליון, והתובע העביר לו הסכמה בכתב ביום 26.12.2010.

9.באשר להסכם שכר הטרחה נטען, כי ההסכם מחייב. התובע חתום בשלושה מקומות שונים בהסכם וזאת לאחר שאחיו עו"ד שמעון ביטון שנכח בפגישה עיין בהסכם ואישר לתובע לחתום, הפנה לכתוב במפורש ולפיו כל פסיקת הוצאות ושכ"ט יהיו של עורכי הדין, ושכבר ביציאה מהדיון מיום 12.12.2010 ועוד בשטח בית המשפט העליון, פנה התובע לנתבע וביקש לברר כיצד יוכלו להסתדר בעניין שכ"ט לאור הצעת בית המשפט.

10.דין התובענה מצאתי, להידחות. במרכז המחלוקת שבין הצדדים, שני מסמכים. הסכם פשרה אותו אישר בית המשפט העליון ונתן לו תוקף של פסק דין, והסכם שכר טרחת עו"ד עליו הסכימו הצדדים בחתימתם.

הסכם הפשרה

11.ביום 28/12/2010 נתן כב' בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט לערעורים אזרחיים, תוקף של פס"ד להסכם פשרה בין התובע (המערער) לרשות הנמלים (להלן: הסכם הפשרה) והעיקר לענייננו כדלקמן:

"1.... המשיבה תשלם למערער סך 250,000 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "התשלום").