ביטון נ' אבו סנינה

החלטה

1.הנתבע, בעל נכס מקרקעין בירושלים, התקשר בהסכם בכתב ביום 5.5.09 עם התובע.

על פי ההסכם, הזמין הנתבע מהתובע, מהנדס במקצועו, עבודה שמהותה אישור תב"ע להגדלת אחוזי הבנייה בנכס שבבעלותו.

בגין שירותי התובע התחייב הנתבע לשלם לו את הסך של 25,000 דולר. על פי תנאי התשלום המפורטים בסעיף 3 להסכם, היה על הנתבע לשלם את הסכום של 15,000 דולר מיד עם הפקדת התב"ע.

2.ביום 22.5.09 הופקדה התב"ע כמתחייב מההסכם.

3.חרף האמור בסעיף 2 לעיל, סירב הנתבע לשלם לתובע את הסך של 15,000 דולר ומכאן התביעה.

4.הנתבע בתצהירו בתמיכה לבקשה לרשות להגן איננו מכחיש כי עליו לשלם לתובע את התמורה הנקובה בהסכם, אלא שלשיטתו המועד לכך טרם הגיע שכן התב"ע על אף שהופקדה טרם אושרה.

עוד מציין הנתבע כי עובר להפקדת התכנית הוא שילם לתובע על חשבון התמורה סכום של 3,800דולר.

לגרסת הנתבע, הפקדת התוכנית אינה פוטרת את התובע מהמשך התחייבויותיו על פי ההסכם, שכן עליו לוודא שהתכנית תאושר ורק אז יהא זכאי לסכום הנ"ל.

הנתבע טוען עוד כי התובע, חרף בקשתו, לא התייצב לדיון שהתקיים בוועדה המחוזית ביום 20.9. 11 אשר דנה בתוכנית.

5.בחקירתו הנגדית חזר הנתבע על גרסתו.

6.המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על מועד התשלום של הסך של 15,000 דולר. לגרסת התובע ועל פי לשונו הברורה של ההסכם, המועד הוא עם הפקדת התכנית כפי שאכן בוצע בפועל.

הנתבע, חרף לשון ההסכם, טוען כי המועד לתשלום הינו עם אישור התב"ע ולא לפני כן.

7.על פי ההלכה הפסוקה, יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה ולו בדוחק מפני התביעה.

הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בעל פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב.

8.לאור החומר המצוי בתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי בפי הנתבע הגנה, ולו לכאורה, כנגד התביעה ודי בכך על מנת לאפשר לו את יומו בבית המשפט.

9.לאור האמור לעיל, הבקשה לרשות להתגונן מתקבלת.

הוצאות ההליך יהיו בהתאם לתוצאות בתיק.

לאור סכומה, תדון התובענה בסדר דין מהיר.