ביטון יצחק נ' יעקב לנג ואח'

החלטה

לפניי בקשה "בהולה ודחופה" מטעם הנתבעים בהליך העיקרי לדחיית מועד דיון ההוכחות שנקבע למחר.

כנטען בבקשה, עקב הרעה במצבם הרפואי של הנתבעים נבצר מהם לשוב ארצה ולהתייצב לישיבת ההוכחות, שאליה הוזמנו כדין. הנתבעים צירפו לבקשה מסמכים רפואיים מהם עולה כדלקמן: התובעת 1 סובלת ממחלת סכרת ומעיוורון כמעט מוחלט בעין שמאל. לפיכך, המליץ הרופא המטפל שהתובעת לא תטוס לישראל ולמצער תעשה כן בליווי אדם נוסף. התובע 2 סובל מהתקפות של vertigo ומצלצולים פתאומיים באוזניים. לפיכך, המליץ הרופא המטפל שהתובע כלל לא יטוס לישראל. למסמכים הרפואיים צורפו אישורים קונסולאריים.

ביום 25.9.2008 ניתן פסק דין נגד הנתבעים בהליך העיקרי, משלא התייצבו לישיבת ההוכחות שנקבעה למועד זה ולאחר שבקשתם לדחיית מועד הדיון נדחתה. במסגרת פסק הדין הורתי, כי התובע הינו הבעלים של המקרקעין מושא התביעה וכי על הנתבעים ונתבעים נוספים לפנות המקרקעין תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. אז הגישו הנתבעים מספר ימים לפני מועד ישיבת ההוכחות, בקשה "דחופה ובהולה" לדחיית מועד הדיון בצרפם תעודה רפואית שאינה ערוכה כדין שלפיה הנתבעים, שגרו אז בלונדון, אינם יכולים להתייצב לדיון ההוכחות, הואיל והנתבעת נפלה ממדרגות ועליה לעבור טיפולי פיזיותרפיה ואילו הנתבע סובל מזיהום חמור בגב תחתון. לאחר שבקשתם נדחתה, הגישו הנתבעים, יום לפני שמיעת ההוכחות, בקשה נוספת "דחופה ובהולה", שאף היא נדחתה. הנתבעים הגישו לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין, ובהסכמת הצדדים הערעור התקבל והתיק הוחזר לבית משפט זה להמשך הליכים (החלטה מיום 27.4.2010 בתיק ע"א 1200/09).

בהחלטות מיום 13.7.2010 ומיום 14.7.2010, קבעתי התיק לשמיעת הוכחות ליום 22.7.2010 ולשמיעת סיכומים בעל-פה ליום 29.7.2010.

לפני כחודש, ביום 19.7.2010, הגישו הנתבעים בקשה "דחופה ובהולה" לדחיית מועדי הדיון לתחילת חודש ספטמבר 2010, שבמסגרתה נטען, בין היתר, כי יש לאפשר לנתבעים זמן סביר להתארגן ולהיערך לקראת הטיסה לארץ. לא הועלתה כל טענה ביחס למצבם הרפואי של הנתבעים, אשר אינו מאפשר התייצבותם לדיון.

בהחלטה מיום 28.7.2010 נעתרתי לבקשה וקבעתי התיק לשמיעת הוכחות ליום 1.9.2010 ולשמיעת סיכומים בעל-פה ליום 5.9.2010, בהדגישי לאמור: "הצדדים מתבקשים לבצע מעתה כל ההכנות הדרושות לצורך שמיעת הדיונים במועדים שנקבעו. בשים לב לדחיות מועדי הדיון בתיק ולתקלות נוספות שמקורן בהתנהלות הנתבעים, בית המשפט לא יאפשר דחיה נוספת של מועדי הדיון."

בנסיבות אלה, אין בידי להיעתר לבקשה. המדובר בהתנהלות עקבית של הנתבעים, אשר פעם אחר פעם מגישים לבית המשפט, בסמוך ליום שמיעת ההוכחות, או כמו במקרה דנא, יום לפני ישיבת הוכחות, בקשה "בהולה ודחופה" לדחיית מועד הדיון בשל הרעה במצבם הרפואי. אין בטעם זה כדי להצדיק דחיית ישיבת הוכחות שנקבעה ומועדהּ היה ידוע היטב לנתבעים. אוסיף, בזהירות הראויה, כי אין בתעודות הרפואיות כדי ללמד על הרעה במצבם רפואי של הנתבעים במועד הסמוך לישיבת ההוכחות, אלא במצב רפואי שבו הם נתונים מזה זמן רב ואשר כלל אינני משוכנע כי בעטיו נבצר מהנתבעים לטוס ארצה.

כפי שנשנה בהלכה הפסוקה, על בעל דין המגיש בקשה לדחיית מועד דיון, בסמוך למועד הדיון, ליתן דעתו כי בבקשתו יש כדי לשבש סדר יומו של בית המשפט ולעכב התנהלותם התקינה של הדיונים. דחיות של דיונים מונעות ניצול מיטבי של הזמן השיפוטי, שהינו המשאב היקר ביותר של הרשות השופטת. ככל שמועד הגשת הבקשה קרוב ליום הדיון, נפסק, כי תגבר הנטיה שלא להיעתר לבקשה בשל אובדן הזמן השיפוטי והשיבוש שעלול להיגרם לתיפקוד בית המשפט. יתרה מזאת, בית המשפט, המופקד על ניהול התיק, חייב להקפיד על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים ובכלל זה להבטיח כי ההליך המשפטי יסתיים ללא התמשכות יתר של ההליכים וללא דחיות של הדיונים, ובכך אף למנוע פגיעה במתדיינים אחרים, אשר אלמלא הדחיות ניתן היה לשמוע תיקיהם במועד מוקדם יותר (ראו גם רע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי, לא פורסם (14.9.2005); ע"א 1/89 אליעז נ' שנדור, פ"ד מד(4) 42, 43 (1990); ע"א 653/80 יצירות ברנע בע"מ נ' דנית חברה לפיתוח בע"מ, פ"ד לז(1) 802, 804 (1982)).

יפים לענייננו, בהתאמה, דברי כב' השופטת מ' נאור בע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין, לא פורסם (31.8.2006): "הכול חייבים בכיבוד זמנו של בית-המשפט, אך מי שכבר בזבז זמן לריק וניתן נגדו פסק-דין בהעדר, חייב בכך על אחת כמה וכמה". ודוק, הנתבעים מבקשים להעמיד את בית המשפט בפני עובדה, יום לפני ישיבת ההוכחות שנקבעה, כשהם טוענים למצב רפואי המונע מהם טיסה לישראל. מידע זה היה מצוי ברשותם כבר במועד בו הוזמנו לדיון, ובנסיבות אלה הנני לדחות נסיונם להשחית לריק, שוב, זמנו השיפוטי היקר של בית המשפט.

גם דין הבקשה החלופית לשמיעת עדותם של הנתבעים ב"כינוס וידאו" (video conference) להידחות, שכן הבקשה הוגשה בחוסר תום לב. כאמור, כעולה מהתעודות הרפואיות שצורפו לבקשה, מצבם הרפואי של הנתבעים לא הורע לאחרונה. לו חפצו הנתבעים בתום לב לבקש שעדותם תגבה כאמור, היה עליהם להגיש את הבקשה מיד לאחר שנקבעו מועדי הוכחות בפגרה, לרבות בבקשה הקודמת לדחיית מועד הדיון, ולא להמתין עם הבקשה עד לרגע האחרון ולאחר שישיבת ההוכחות נדחתה לבקשתם (ראו גם רע"א 3810/06 י' דורי את צ'יקובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' גולדשטיין, לא פורסם (24.9.2007)).

לאור האמור לעיל, הבקשה לדחייה של מועד שמיעת ההוכחות נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"א אלול תש"ע, 31 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: