ביטון ואח' נ' שתרית

החלטה

בפני בקשה למתן רשות להתגונן.

עסקינן בתביעת מתווכים במקרקעין לדמי תיווך.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבע כרת עם התובעים הסכם לקבלת שירותי תיווך בבלעדיות. התובעים פעלו לשם מציאת רוכשים פוטנציאלים לנכס. דא עקא, שבתוך תקופת הבלעדיות מכר הנתבע את הנכס לצד ג' ומיאן לשלם את דמי התיווך ומכאן התביעה.

יובהר, כי התובעים אינם טוענים, שהם היו הגורם היעיל שהביא לכריתת הסכם המכר בין הנתבע לבין צד ג' (ולמעשה בין פרודת הנתבע לצד ג'). טענתם היא, שהואיל והמכר בוצע בתוך תקופת הבלעדיות חייב הנתבע בתשלום דמי התיווך.

לשם השלמת הדברים יאמר, כי אין חולק שבין הצדדים נכרת הסכם למתן שירותי תיווך בבלעדיות, בכתב, אך לא נכרת כל הסכם נוסף בין הצדדים באשר להזמנת שירותי התיווך.

בין יתר טענותיו טען הנתבע, כי הוא פטור מתשלום דמי התיווך הואיל ונוכח הוראת סעיף 9(ב)(1) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996 (להלן – "החוק") תנאי לקיומו של הסכם תיווך בבלעדיות הוא חתימת הלקוח (הנתבע) על הסכם נפרד, בכתב, באשר לבלעדיות. הואיל ואין חולק, שבין הצדדים נכרת רק הסכם אחד, הוא הסכם הבלעדיות, הרי, שההתקשרות בין הצדדים אינה עומדת בדרישותיו הקוגנטיות של החוק, ולפיכך דין התביעה להידחות.

בתגובה לטענת הנתבע טענו התובעים, כי מקום שההסכמה בדבר מתן הבלעדיות הובלטה די צרכה ניתן לראות בהבלטה זו כאילו הייתה מסמך נפרד כדרישת החוק.

מקרה דומה למקרה דנן נדון בת.א. (שלום ת"א) 37184/05 בסרגליק נ' ליאור (פורסם במאגרים). שם פסק כב' השופט ברנר, כי בהתאם להוראות החוק אכן נדרש קיומו של מסמך, נפרד, בכתב, קרי – על מזמין שירותי התיווך לחתום בפועל על שני מסמכים: האחד, הזמנת שירותי התיווך והאחר, התחייבות ליתן למתווך בלעדיות. תכלית חתימת המסמך הנפרד, הינה להסב את תשומת ליבו של מזמין שירותי התיווך לאופייה המיוחד של עסקת הבלעדיות, בכדי למנוע מצב בו יתקשר בה בהיסח הדעת.

בכל הכבוד, מקובלת עלי פסיקתו של כב' השופט ברנר ולטעמי נוכח לשונו הברורה של החוק והתכלית העולה ממנה, תנאי לקיום עסקת בלעדיות הינו חתימת על שני מסמכים נפרדים, בכתב.

כאמור, התובעים טענו, כי די בהבלטת תנית הבלעדיות בכדי לעמוד בדרישה לקיומו של מסמך נפרד. לא אוכל לקבל טענה זו. מסגרתה וגבולותיה של פרשנות הוראת חוק, הינה לשון החוק. ראו: ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817, 827. הלשון היא "בית הקיבול" לאופציה הפרשנית, המגשימה את המטרה החקיקתית. זהו (כלשונו הציורית של כב' השופט מישאל חשין) "קרום המעטפת", אשר בקרבו נרקמת הפרשנות התכליתית. ראו: רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 253. פירוש לשון החוק הנוקטת במונח "נפרד" במשמעות "לא נפרד אבל מובלט", הינה בבחינת "מתיחת קרום המעטפת" של לשון החוק עד כדי "קריעתו".

לאור האמור דין הבקשה למתן רשות להתגונן להתקבל וכן לכאורה יש מקום אף למחוק את התביעה מחמת העדר עילה. הואיל והתובעים לא טענו במפורש באשר למחיקת התביעה, ניתנת להם בזה שהות בת 20 יום ליתן טעם מדוע, בהתחשב באמור לעיל, אין מקום למחוק את התביעה מחמת העדר עילה.

היה ולא יודיעו התובעים דבר בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור, תמחק התביעה מחמת העדר עילה.

לעיוני ביום 2.1.11.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"א, 24 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: