ביטון ואח' נ' משטרת ישראל - מדור הגנת הסביבה (רמלה)

החלטה

לפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב לפי סעיף 12א לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984 (להלן: חוק שמירת ניקיון), אשר ניתן כנגד המבקשים ע"י מפקח מטעם המשיבה ביום 26/6/2011.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בבקשה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

העובדות הצריכות לעניין:

ביום 22/6/2011 הבחין מר חגי בלכנר, מפקח מטעם המשיבה (להלן: המפקח), ברכב משאית שמספרו 56-191-60 (להלן: המשאית) עומד בשטח פתוח בסמוך לכביש 232 בין צומת הודיה לצומת אשכולות, כאשר ארגז המשאית הינו מורם.

לטענת המפקח, לאחר שנכנס אל השטח הפתוח והתקרב למשאית, הבחין ב"סוף השלכת הפסולת וירידת הארגז אל המשאית" (ראו דו"ח פעולה של המפקח מיום 22/6/2011). משעצר המפקח ליד המשאית ויצא מרכבו על מנת לצלם תמונות ולדבר עם הנהג, נהג המשאית החל לנסוע תוך התעלמות מנוכחותו של המפקח. לדברי המפקח, מסיבות טכניות לא צילם את השלכת הפסולת והורדת הארגז, אולם הספיק לצלם תמונה בה נראית המשאית כשמאחוריה ניתן להבחין בערימת חול ומספר בלוקים מאבן.

בירור במשטרת ישראל העלה כי המשאית שייכת למבקש 1, ובירור עם מבקש 1 העלה כי נהג המשאית היה מבקש 2, אשר עובד כנהג בחברה של מבקש 1. בעקבות כך, ביום 26/6/2011 ניתנה למבקש 1 הודעה לפי ס' 12א לחוק שמירת ניקיון על איסור שימוש במשאית למשך 30 יום. כנגד הודעה זו עותרים כעת המבקשים שבפניי.

טענות המבקשים:

למבקשים טענות בשני מישורים – ראשית, המבקשים טוענים כי לא הייתה בידי המפקח התשתית הראייתית הנדרשת להפעלת סמכותו לאסור שימוש במשאית; ושנית, המבקשים טוענים כי הפעלת סמכות איסור השימוש ע"י המפקח הייתה בלתי מידתית ובלתי סבירה בנסיבות העניין.

דיון והכרעה:

התשתית הראייתית:

המבקשים לא מכחישים כי המשאית אכן הייתה במקום בו הבחין בה המפקח, אולם טוענים כי מבקש 2 לא ביצע כל עבירה של השלכת פסולת, וכי הימצאותו של מבקש 2 במקום נבעה ממניעים תמימים. לטענת המבקשים, המפקח הסיק מנוכחותו של מבקש 2 במקום כי הלה משליך פסולת, על אף שלדבריו לא ראה השלכה כזו. עוד טוענים המבקשים כי בתצלומים אשר צילם המפקח לא נראית כל עבירה של השלכת פסולת. לפיכך, לשיטתם של המבקשים לא הייתה בידי המפקח כל תשתית ראייתית לביצוע עבירה של השלכת פסולת – ומשכך, הפעלת סמכות איסור השימוש ע"י המפקח הייתה שלא כדין.

אין בידי לקבל טענה זו.

ס' 12א(א) לחוק שמירת הניקיון קובע כי:

"היה למפקח עובד המשרד יסוד להניח כי נעברה לעיניו עבירה לפי סעיף קטן 13(ב)(1)(א) באמצעות רכב או מרכב, רשאי הוא למסור לנוהג ברכב הודעה האוסרת את השימוש בו לתקופה שלא תעלה על שלושים ימים וליטול את רישיון הרכב לאותה תקופה; בהודעה תצוין הסיבה לאיסור השימוש ברכב ולנטילת הרישיון."

כפי העולה מן הסעיף, התשתית הראייתית הנדרשת להפעלת סמכותו של המפקח לאסור שימוש ברכב הינה יסוד להניח כי באמצעות הרכב נעברה עבירה לפי ס' 13(ב)(1)(א) לחוק, דהיינו עבירה של השלכת פסולת גושית, פסולת בנין, גרוטאות, גרוטות רכב, פסדים או צמיגים בניגוד להוראות החוק.

מדו"ח הפעולה של המפקח מיום 22/6/2011 עולה בבירור כי המפקח ראה את "סוף השלכת הפסולת וירידת הארגז". המבקשים לא הצליחו לסתור את האמור בדו"ח הפעולה, וטענתם כי מבקש 2 נכח במקום למטרות אישיות תמימות נותרה טענה בעלמא שלא נתמכת בראיות. זאת ועוד, לדברי המבקשים, מבקש 2 שהה במקום יחד עם בחורה, אולם המבקשים לא השכילו להביא בחורה זו לעדות בפניי. כמו כן, בתצלום המשאית אשר הוגש לבית המשפט נראית בבירור ערימת חול ובלוקים מאבן מאחורי המשאית. לדידי, יש בכל אלה כדי למלא אחר דרישת "יסוד להניח" לפי ס' 12א(א) לחוק, ועל כן הנני קובעת כי בידי המפקח הייתה התשתית הראייתית הנדרשת לשם הפעלת סמכותו.

מידתיות וסבירות:

כאמור לעיל, טענתם החלופית של המבקשים היא כי איסור שימוש במשאית למשך 30 יום הינו בלתי מידתי בנסיבות העניין, שכן המפקח יכול היה לנקוט בסנקציה אשר פגיעתה בקניינם ובפרנסתם של המבקשים הייתה פחותה.

גם טענה זו אין בידי לקבל.