ביטון ואח' נ' חברת אגד

פסק דין

1.תביעה בגין יחס לא ראוי אותו קיבל תובע 2 מנהג הנתבעת.

2.לטענת התובעים – ביום 6.8.08, מועד בו זומן תובע 2 למבדקים בלשכת הגיוס, ביקש לעלות על אוטובוס של הנתבעת ולשוב לביתו לאחר הביקור בלשכת הגיוס. תובע 2 הציג בפני נהג האוטובוס שובר נסיעה צה"לי אך הנהג לא הסכים לכבד את שובר הנסיעה. נהג האוטובוס הוריד את תובע 2 מן האוטובוס באיומים אלימים ואף טרח לעשות מעשה, להורידו מאוטובוס אחר עליו עלה תובע 2, תוך שהוא חוסם את נתיב התחבורה הציבורית. כל זאת, תוך השפלתו וביושו של תובע 2. אחר הדברים האלה, התובעים קיבלו כרטיסיית נוער לשימושם, אולם סבורים הם כי העוול שנגרם לתובע 2 גדול לאין ערוך.

משכך, על הנתבעת לפצותם בסכום של 5,000 ₪.

תובעת 1, אימו של תובע 2, פנתה אל רשויות הנתבעת, נמסר לה כי ייערך בירור, אולם לא הובאו בפניה תוצאות הבירור.

3.לטענת הנתבעת – תובע 2 עלה לאוטובוס והציג לנהג בול נסיעה צה"לי, ללא החלק העליון של השובר, בו מצוין תאריך הנסיעה, יעד הנסיעה ופרטי הנוסע. נהג האוטובוס סירב לקבל את בול הנסיעה התלוש, ללא החלק העליון של השובר הצה"לי, כמתחייב מהוראות הצבא ומהוראות הנתבעת. חובתו של בעל השובר לשמור על שלמותו עד גמר השימוש ואם לא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו. תובע 2 התבקש לשלם דמי נסיעה כמקובל או לחלופין לרדת מהאוטובוס. בהמשך ירד מן האוטובוס תוך השמעת ניבולי פה כלפי הנהג. נהג האוטובוס התייחס אל תובע 2 בכבוד ובנימוס וכל טיעון להתנהגות בלתי הולמת הוא פרי דמיונו של תובע 2. מתוך רצון טוב ותודעת שירות קיבלה תובעת 1 מהמחלקה לפניות הציבור של הנתבעת שובר לרכישת כרטיסיית נוער אשר בו עשתה תובעת 1 שימוש לשביעות רצונה.

4.בדיון שהתקיים בפניי העידו אודות התקרית תובע 2 ונהג האוטובוס מטעם הנתבעת.

לתיק בית המשפט צורפו דוגמאות של שוברים, דפי הנחיות לנהגי הנתבעת המתייחסים לחיילי מילואים, תשובה של משרד התחבורה לתובעת 1 ודו"ח אודות האירוע שנכתב בשם נהג האוטובוס.

ראוי לציין כי במהלך הדיון לא חדל תובע 2 להתלהם. תובע 2 נכנס לדברי דוברים אחרים ונהג במהלך הדיון בחוסר כבוד מופגן כלפי נהג האוטובוס וכלפי נציג הנתבעת.

5.נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובעים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמכים שהוגשו במהלך הדיון, לאחר שהקשבתי בקשב רב לדברי תובע 2 ולדברי הנהג והתרשמתי משניהם באופן בלתי אמצעי, לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים, לא מצאתי נימוק ממשי המצדיק להעדיף את גרסת תובע 2 על פני גרסת נהג הנתבעת.

יחד עם זאת, לא קיבלתי הסבר משכנע באשר לנסיבות שהובילו את נהג האוטובוס למסור לנהג אוטובוס אחר, עליו עלה תובע 2, שאל לו להסיע את תובע 2 ללא שובר כנדרש. נראה כי עניין זה נתון היה לשיקול דעתו של הנהג האחר. בכך ניתן היה למצוא טעם לפגם, אלא שהנתבעת מלכתחילה פיצתה את התובעים באמצעות שובר החזר לרכישת כרטיסים בסך 57 ₪ ובכך לגישתי די.

6.בנסיבות אלה, דין התביעה להדחות.

אני דוחה אפוא את התביעה.

אין צו להוצאות.