ביטול צוואה בשל השפעה בלתי הוגנת וטעות

זוהי התנגדות לשתי צוואות שהותיר המנוח, צוואה משנת 2004 וצוואה משנת 2005. התובעים נכדתו של המנוח ובעלה, טוענים שהמנוח חתם על הצוואות מתוך רצון חופשי וללא השפעה מצדם, לאחר שהתברר לו שבנותיו רימו אותו וניסו לגזול ממנו את כספו ולאחר שזנחו אותו ולא דאגו לו בערוב ימיו. הנתבעת אינה כופרת בכך שזה היה הלך המחשבה של המנוח, אך טוענת שהמדובר בעלילה אשר התובעים ומי מטעמם הכניסו לראשו של המנוח. על כן, נקודת המחלוקת אינה מה היה הלך מחשבתו של המנוח בעת כתיבת הצוואה אלא אם אמנם היה בסיס עובדתי אמיתי למחשבה זו. ההתנגדות מבוססת על הטענה שהמנוח חתם על הצוואות לאחר שהוטעה והוסת על ידי הזוכים על פי הצוואה או מי מטעמם, כנגד בנותיו וכנגד יתר בני משפחתו, כאילו התובעת גנבה ממנו כספים וכאילו פרט לתובעים, איש מבני משפחתו לא דאג לו.
אקדים את המאוחר ואציין ששוכנעתי שהמנוח הוטעה, או למצער, טעה בעובדות עליהן הסתמך בעת עריכת הצוואות ועל כן החלטתי לקבל את ההתנגדות ביחס לשתי הצוואות, לקבוע שהצוואות נחתמו מתוך הטעיה או טעות ולא להורות על קיומן.
הרקע
1. המנוח, שהיה אלמן, אב לשתי בנות, וסב ל- 34 נכדים ונינים, נפטר ביום 14.5.09 והוא כבן 95 שנים. 
2. המנוח ואשתו (להלן: "המנוחה"), נישאו בארה"ב ושם נולדו להם שתי בנות, ר.ל (להלן: "הנתבעת") ור.ש. (להלן: "ר.ש."). 
3. המנוחים עלו ארצה בשנת 1971 והתגוררו בדירה ברח' ..., בי' (להלן: "דירת המוריש").
4. ר.ש. עלתה ארצה באותה שנה, נישאה ונולדו לה 6 ילדים. בתה השלישית הינה התובעת. התובע הוא בעלה, עו"ד במקצועו. מעדותה של ר.ש. בתיק האפוטרופסות, עליו ידובר בהמשך, עולה שהיחסים בין התובעת לבין אמה אינם תקינים מזה תקופה ארוכה.
5. הנתבעת, אם ל-3 ילדים, ממשיכה להתגורר בארה"ב. בשנת 1992 נהרג בעלה בתאונת דרכים והיא נותרה אלמנה. 
6. במקור הוגשה הבקשה לקיום צוואות אלה ע"י עוה"ד מ' (להלן: "עוה"ד מ'"), שמונה על ידי המנוח בשתי הצוואות כמנהל עיזבון. הטענה הייתה שהצוואות משלימות זו את זו ועל כן הוגשה בקשה לקיים את שתיהן. בהמשך הדיון חדל עו"ד מ' מלייצג את התובעים ובמקומו בא התובע שהוא, כאמור, עו"ד בהכשרתו, כמייצג שני התובעים, הנהנים בעיזבון המנוח בישראל, עפ"י הצוואה משנת 2004 והנהנים בכלל העיזבון על פי הצוואה משנת 2005. 
7. תחילה הוגשה ההתנגדות לקיום הצוואות על ידי שתי הבנות. עוד בתחילת ההליך הצהירה  ר.ש. שמצבה הבריאותי אינו שפיר, היא סובלת ממצבי לחץ וחרדה קשים, אשר הולכים ומחמירים. לדבריה, בעיה זו פוגעת ביכולת התפקוד שלה, לעבוד ולעמוד במצבי לחץ. במהלך המשפט ביקשה ר.ש. לשחררה מלהופיע לדיון ולהיחקר על תצהירה. לאחר מכן הודיעה שמצבה הנפשי אינו מאפשר לה להמשיך ולהשתתף בהליך ועל כן היא חוזרת בה מההתנגדות ומבקשת לקיים את צוואת המנוח. 
8. המנוחים ערכו בארה"ב, בשנת 1994, צוואות נפרדות אך זהות, בהן ציוו שלאחר פטירת אחד מהם יוקם חשבון נאמנות, שימומן מכספי ההורה המנוח ואשר בו יופקד סכום שלא יעלה על תקרת סכום הפטור ממס עיזבון, לפי החוק הפדראלי בארה"ב. יתרת הסכום הנותר של בן הזוג המנוח תועבר ישירות לבן הזוג הנותר בחיים. עוד מונו ההורה שייוותר בחיים, ביחד עם הנתבעת, כנאמנים על חשבון הנאמנות. השתלשלות העניינים בקשר לנאמנות זו היוותה אחת הסיבות להליך המתנהל לפני. 
9. באותה שנה ערכו המנוחים  בארץ, צוואות נוספות, על פיהן כל הרכוש, כולל דירת המוריש, יועבר לבן הזוג הנותר ובמקרה שבמועד הפטירה לא יהיה בן הזוג בחיים, יועבר כל הרכוש לשתי הבנות, בחלקים שווים. הנתבעת טענה כי לא הצליחה לקבל עותק מצוואת המנוח אלא רק עותק מצוואת המנוחה. בצוואה זו הורישה המנוחה את רכושה למנוח ובמקרה שלא יהיה בחיים, הורישה את כל עיזבונה לשתי הבנות בחלקים שווים.
10. המנוחה נפטרה בשנת 1998, עת היה המנוח כבן 84 שנים.
11. היחסים בין המנוח לבין שתי בנותיו היו תקינים ושרר ביניהם אמון מלא, גם לאחר מות המנוחה. המנוח נהג להתארח מדי פעם בקיבוץ ..., בו מתגוררת ר.ש. ובכלל זה בכל ראש שנה, סוכות ופסח. המנוח הוא בילה אצל ר.ש. בחג הפורים 25.3.05, כלומר כ – 3 חודשים לפני חתימת צוואת 2005 ואף כ-5 חודשים לאחר חתימת צוואת 2004 עדיין ציפה להתארח אצלה בחג הפסח (ראו בקשת התובעות למינוי אפוטרופוס שעוגנו בתצהיר). ר.ש. טענה שהמנוח היה זה אשר הודיע שאין ברצונו להתארח אצלה בקיבוץ בפסח וזאת לאחר 33 שנים בהן התארח אצלה ברציפות. 
12. הנתבעת נהגה להגיע מדי פעם מארה"ב כדי לבקר את המנוח וגם הנכדים באו לבקרו. המנוח אף נהג להעניק לנכדיו מתנות רבות ומימן את לימודיהם. בין היתר, נתן המנוח לנתבעת ייפוי כוח בלתי חוזר, על מנת שתוכל לסייע לו בענייניו הכספיים. 
13. בחודש מאי 2004 מכר המנוח את דירת המוריש, בה התגוררו הוא והמנוחה, מאז עלייתם ארצה. הנתבעת טענה שהמכירה בוצעה באופן פתאומי ומסתורי. 
14. תמורת הדירה שילמו הרוכשים 317,000 דולר. מתוך סכום זה הפקיד המנוח סך 50,000 דולר בחשבון שנפתח על שם הנתבעת, בבנק דיסקונט, (להלן: "הפיקדון"). נראה שהפקדה זו בוצעה משיקולי מס. על מנת לאפשר למנוח להשתמש בכספים אלה ייפתה הנתבעת את כוחו של התובע לפעול בחשבון זה. 
15. בסמוך לחודש אפריל 2005 דיווח פקיד הבנק לנתבעת, שהתובע ניסה למשוך כספים מחשבונה. בתגובה ביטלה הנתבעת את ייפוי הכוח שניתן למנוח בחשבונה ומנעה בעדו למשוך את הפקדון. בתגובה הגיש המנוח ביום 15.5.05 תובענה כנגד הנתבעת בתמ"ש 10850/05. התובענה הוגשה  באמצעות עוה"ד מ'.