ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן במעמד צד אחד

1.         ביום 19.7.06 הוריתי על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן במעמד צד אחד כנגד הנתבע, וציינתי כי את הנימוקים לביטול הצו אפרט בתוך ימים ספורים. עתה אני בא לעשות כן.

2.         המקרה שבפני הוא מקרה קלאסי שבו נעשה שימוש בהליכי משפט שלא למטרות אשר להן יועדו אותם הליכים, ואפרט:

2.1        הבקשה לעיכוב יציאת הנתבע מן הארץ היתה מעיקרה במסגרת תביעה למזונות, אשר הגישה התובעת.

            בבקשה אשר הוגדרה "בקשה דחופה ביותר", תחת הכותרת "נימוקי הבקשה", מנתה התובעת את הנימוקים הבאים:

2.1.1     הנתבע הצהיר כי יעזוב את הארץ וישאיר אותה עגונה כל ימי חייה.

2.1.2     קויימו שיחות טלפון לבית אמה של התובעת, מטעמם של רבנים שונים, והם מסרו בשם הנתבע כי עומד הוא לעזוב את הארץ וכי לעולם לא יתן לאשה גט.

2.1.3     באותן שיחות טלפוניות אף נאמר בשם הנתבע כי "ינקום בכל מי שחיבל בזוגיות שלו" עם התובעת.

2.1.4     נרמז בבקשה (בסעיף 5 שבה) כי יתכן והנתבע כבר עזב את הארץ, וזו הסיבה שבקשה זו דחופה ביותר, למקרה שטרם עשה זאת, שהרי הוא בוודאי עומד לעשות זאת מיד.

3.         כבר מקריאה ראשונית של הדברים עולה בברור החריגה מן המטרות המותרות אשר בגינן ניתן לבקש עיכוב יציאה של הנתבע מן הארץ. אף כי המדובר בתביעה למזונות הנה כל הנימוקים שנמנו בבקשה, אין להם דבר וחצי דבר עם עניין הבטחת תשלום דמי המזונות אם תזכה התובעת בדינה, והבטחת יכולת התובעת להיפרע מן הנתבע לכשינתן פסק הדין.

4.         ואף על פי כן ניתן הצו במעמד צד אחד, ומבלי לשמוע את הצד הנפגע מן הצו. זאת - בשל העובדה שבבקשה צוין במפורש כי התנהלו שיחות טלפון עם בית אמה של התובעת, ומשום כך ניתן היה להניח שמי שהשתתף בשיחות טלפון אלה יבוא להעיד על שנאמר בהן ויתן תוקף לבקשה ולעובדה שהנתבע עומד לעזוב את הארץ (בדיעבד מתברר שלא בכדי לא צויין בבקשה מי הוא ששוחח עם "נציגיהם של הרבנים השונים". הקורא התמים יכול להתרשם כי האם היא שענתה לטלפון ושוחחה עם "הנציגים", ובאותה מידה יכול הוא להתרשם כי התובעת היא ששוחחה עם  "הנציגים").

5.         ביום 7.6.05 (ככל הנראה), הוא היום בו ניתנה ההחלטה ליתן צו לעיכוב הנתבע מלצאת את הארץ הגישה התובעת (בכתב יד) בקשה "להמצאת מסמכים ביד", ובבקשה זאת שוב פורט כי "קיים חשש יותר מסביר כי המשיב יממש את איומיו, ויעזוב את הארץ בבהלה, וכל זאת על מנת לעגן ולחבל ברעייתו" (התובעת).

            שוב - מדובר בעיגון התובעת ולא נאמרה מילה על ענייני כספים ודמי המזונות.

6.         היות שבהחלטה על מתן הצו ניתנה לנתבע האופציה להסכים להמשך תחולתו של הצו מבלי לשמוט את הזכות לבקש את ביטולו במועד מאוחר יותר (כאשר יהא הנתבע נזקק לביטולו של הצו כדי לאפשר את יציאתו לחו"ל), בחר הנתבע באופציה זאת, וביום 9.6.06 הודיע לבית המשפט כי "מאחר ואין לו צורך מידי בביטול הצו ואין הוא מעוניין לטוס לחו"ל" הוא מבקש לבטל את הדיון שנקבע להיערך במעמד שני הצדדים, וכי הוא שומר לעצמו את הזכות לבקש את מועד ביטולו של הצו במועד מאוחר יותר.

            כשנה לאחר מכן, ביום 21.6.06 הגיש הנתבע בקשה לבטל את צו העיכוב הקיים כנגדו, וביקש לקיים בעניין זה דיון דחוף.

            בבקשה זו הכחיש המשיב את כל הטענות העובדתיות אשר נטענו כנגדו בעת מתן הצו לעיכובו, שלא בנוכחותו, וביקש לחקור את התובעת על תצהירה כדי להוכיח את טענותיו אלה.

            הדיון בבקשה לאפשר את יציאת הנתבע לחו"ל ובהתנגדותה הנמרצת של התובעת נקבע ליום 3.9.06, ובשלב מאוחר יותר הוקדם (בהתראה קצרה) ליום 19.7.06.

7.         בתגובת התובעת לבקשה זו (מיום 4.7.06), היא התנגדה "נחרצות" לביטול הצו וליציאתו של המשיב מן הארץ, תוך חזרה על הנימוקים שכבר מנתה בעבר בפני בית המשפט:

7.1        הוא מנסה בכל דרך לעגן את המשיבה.

7.2        הוא מסרב לתת לה את גיטה ומצהיר על כך חדשות לבקרים בכל מקום אפשרי, הוא מאיים לנקום בכל מי שחיבל בזוגיות שלו עם התובעת.