ביטול צו למדור ספציפי וצו עיכוב יציאה עם דחיית תביעה לשלום בית

האישה הגישה באמצעות בא־כוחה תביעה שכותרתה "שלום־בית ומדור ספציפי".

ב"כ התובעת מיקד בפני בית הדין (כפי שנזכר בכותרת התביעה) את התביעה לשלום־בית בחלק הפרקטי מעשי בשטח ודרש צעד אופרטיבי ממוני, והוא: הוצאת צו למדור ספציפי לאישה בדירת הצדדים – צו שימנע מן הבעל כל שינוי או דיספוזיציה בדירה. יצוין כי ביום כ"ב בשבט תשע"ה (11.2.2015) ניתן צו זמני למדור ספציפי שתוקפו היה עד ליום הדיון (כ"ה בניסן תשע"ה (14.4.2015)). התביעה המוגשת נועדה להארכה והוצאת צו חדש למדור ספציפי. כמו כן ביקש ב"כ התובעת הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הבעל. צו זמני לעיכוב יציאה נגד הבעל שתוקפו 30 יום ניתן ביום כ"ב בשבט תשע"ה (11.2.2015), ולא ניתנה בפועל כל הארכה.

דיון בסוגיות אלו של הוצאת צווים וביטולם הוא בסמכות דיין יחיד.

התקיים דיון ארוך וממצה ביום כ"ה ניסן תשע"ה (14/04/15) בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.

במהלך הדיון הארוך עלתה שאלת "כנות התביעה" לשלום־בית שהגישה האישה. הבעל הנתבע באמצעות ב"כ טען לאי־כנות התביעה ודרש לדחותה על הסף. ב"כ התובעת טען כי התביעה כנה. בית הדין הורה לצדדים להגיש סיכומים בעניין כנות התביעה. ביום כ"ז בניסן תשע"ד (27.4.2014) הוגשו לבית הדין סיכומים כנדרש.

לאחר הדברים שנשמעו בדיון מפי הצדדים ומפי באי כוחם ולאחר שעיינתי בסיכומים שהוגשו על ידי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי התביעה שבפנינו אינה תביעה כנה ומשום כך דינה להידחות. מסקנתי מבוססת על הנימוקים דלהלן.

סדר המהלכים שקדמו להגשת תביעת שלום־הבית

תיק זה המונח בפנינו אינו מן התיקים המוגשים דרך שגרה. על דרך הכלל ייאמר כי תביעה לשלום־בית מוגשת באחת משתי האופציות. פעמים שהיא מוגשת כתביעה ראשונה של הצד המגיש וזאת כדי לבסס בקשה למדור ספציפי. או כאשר צד אחד מגיש תביעת גירושין ומנגד הצד השני אינו מעונין הרי שאחד הצעדים הראשונים הוא פתיחת נגד של תיק "שלום־בית" כדי להראות לכאורה את כוונותיו של הצד המעוניין בכך ואת התנגדותו לגירושין. במקרה הנדון לא היו פני הדברים כך וזו בלשון המעטה. התביעה שהוגשה על ידי ב"כ האישה כתביעה לשלום־בית לא הוגשה אף לא אחת באחת מן האופציות הנ"ל. אין זה נכון להציג תביעה זו שהוגשה כתביעה רגילה בלי לבדוק את מכלול הצעדים המשפטיים שקדמו להגשת תביעה זו. לשם העמדת הדברים על דיוקם עלינו להביא את השתלשלות ההליכים המשפטיים בין הצדדים.

התיק שפתחה האישה לשלום־בית הוא התיק החמישי! שנפתח במישור המשפטי שבין הצדדים.

קדמו לתיק זה ארבע (!) תביעות גירושין שהוגשו על ידי הצדדים. הדגש הוא כי שתי תביעות היו תביעות של הבעל לגירושין (בתאריכים י"א באלול תשס"ח (11.9.2008) ו־י"ז בסיון תשע"ד (15.6.2014)). אך ראה זה פלא: שתי תביעות לגירושין הוגשו על ידי האישה נגד בעלה. (בתאריכים 08.09.2013 והתיק האחרון ביום 11.11.2014). כלומר לפנינו אישה שלא זו בלבד שלא הגישה במשך כל השנים תביעה לשלום־בית כתביעת נגד לתביעת הגירושין שהגיש הבעל, אלא יתרה מכך: ביני לביני, בשתי הפעמים, לאחר שהבעל הגיש נגדה תביעה לגירושין ותביעתו נדחתה, הגישה האישה מצדה שלה תביעה לחייב את הבעל בגירושין. סדר זה חזר על עצמו הן לאחר התביעה הראשונה של הבעל והן לאחר תביעתו השנייה. ה"מענה" של האישה לתביעת הבעל היה הגשת תביעה מצידה היא לגירושין.

ניתוח פשוט של מהלכים אלו מורה מעל כל ספק כי לאורך השנים הייתה האישה מצדה היא מעוניינת בגירושין ולא פעלה בהלכים המשפטיים לצורך השכנת שלום־בית.

לסיכום, מהלכי האישה מורים כי אין פניה לשלום־בית אלא אדרבה היא עצמה הגישה תביעות גירושין. רק עתה בחודש פברואר 2015 "נזכרה" האישה וב"כ להגיש תביעה ל"שלום־בית". אין זו תביעה כנה להשגת שלום־בית אמתי אלא תביעה להוצאת צו למדור ספציפי שנועד להשגת "מקצה שיפורים" בשדה הרכושי ולהטיל לחץ על הבעל לוויתורים כאלו שאינם מגיעים לאישה על פי כל דין וחוק.

מטרה זו של השגת ויתור יכולה להיעשות רק במסלול של הוצאת צו למדור ספציפי שימנע מן הבעל את הזכות הקניינית ברכושו. ומאחר שבקשה לצו למדור ספציפי יכולה להינתן רק במסגרת של תיק "שלום־בית" הרי שלצורך כך נפתח תיק של שלום־בית.

דברי האישה וב"כ בעת הדיון

המסקנה הנ"ל מתחזקת משחזור הדיון כפי המופיע בפרוטוקול. (המדובר כאמור בדיון ארוך המכיל תשעה דפי פרוטוקול.)

אפשר לומר כי האישה לא ניסתה כלל להסתיר את כוונותיה בתביעה זו ואמרה זאת בפה מלא בעת הדיון תוך שהיא חוזרת על כך שוב ושוב.

באופן כללי בתביעה לשלום־בית התובע/ת מתמקד ברצונו לשלום הבית ורצונו שלא לפרק את התא המשפחתי. כלומר נושא הדיון הוא אכן רצונו של צד מסוים למנוע את הגירושין.

מה היה במקרה שלפנינו? לא שמענו ולו טענה אחת בכיוון שלום־הבית לגופו. האישה עצמה "הסירה את הכפפות" כבר מיד בתחילת הדיון. ראה שורה 6 אומרת האישה לאחר הפניה הראשונה של בית הדין אליה ובה מבקש בית הדין ממנה "מספר פרטים להיכנס לעניין". עונה האישה: "אני מבקשת שלום־בית. אם הוא רוצה גט שיוותר על הבית ונגמור עניין". האישה חוזרת על כך שוב לאחר שאלת בית הדין (שורה 15): "למה פתאום הטענה לשלום־בית?" משיבה האישה: "אמרתי שאני לא אתבע אותו שאתן לו לחזור לבית לילדים שלו, אבל אי אפשר בכפייה. אם הוא לא רוצה שייתן את הבית ונעשה גט."