ביטול צו איסור פרסום על שמו של מורשע בעבירות של מעשה מגונה בקטינה

1.         בקשה להארכת תוקף צו איסור פרסום שניתן ביום 1/4/2007.

2.         ביום 1/2/2007, הוגש נגד המבקש-הנאשם (להלן: "הנאשם") כתב אישום המייחס לו   6 עבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, לפי סעיף 348 (א) בנסיבות המנויות בסעיף 345 (א)(3) לחוק העונשין (להלן: "חוק העונשין"), בכך שבהיותו אב בית בבית ספר יסודי ביצע מעשים מגונים במספר קטינות שטרם מלאו להן 14 שנים.

3.         ביום 1/4/2007 נעתר כבוד השופט פינשטין לבקשת הנאשם, והורה כי "שמו של הנאשם ישאר חסוי ולא יפורסם עד להכרעת הדין בעניינו" .

4.         ביום 1/4/2008, הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בכתב אישום מתוקן, ב-5 עבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנה, לפי סעיף 348 (א) בנסיבות המנויות בסעיף 345 (א)(3) לחוק העונשין.

5.         בעקבות הרשעת הנאשם, ביקשה התביעה להסיר איסור פרסום שמו, ולהותיר צו איסור הפרסום ככל שהוא מתייחס לזהות הקטינות-המתלוננות וכל פרט מזהה של בית הספר.

6.         הסניגור המלומד, התנגד לבקשה, וביקש לאסור פרסום שמו של הנאשם.

הסניגור תמך בקשתו בסעיף 70 (ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") לפיו רשאי בית המשפט לאסור פרסום "...לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות" של בעל דין.

הסניגור נימק בקשתו, בכך שלנאשם ולבני משפחתו ייגרם נזק חמור ובלתי הפיך כתוצאה מפרסום שמו, שכן הנאשם הוא אב לילדים וסב לנכדים, אדם דתי, החי בסביבה דתית, שפרסום שמו יגרום לו ולמשפחתו נידוי ואות קיין על מצחם וכי פוטר מעבודתו והוא ספון בביתו.

חיזוק לבקשתו, מצא הסניגור בהחלטת כבוד השופטת פינשטין מיום 1/4/2007.

על פי הטענה, כל השיקולים שעמדו בבסיס החלטת כבוד השופט פינשטין יפים גם להיום, וכי אם שנה שלמה לא פורסם שמו של הנאשם, מה תועלת תצמח לאינטרס הציבורי אם יפורסם שמו.

7.         להשקפתי, ספק רב אם היה מקום להידרש להחלטה בענין פרסום שם הנאשם, שכן אף לפי החלטת כבוד השופט פינשטין תוקף צו איסור הפרסום עד יום מתן הכרעת הדין.

            משניתנה הכרעת הדין פקע ממילא תוקף צו איסור הפרסום.

            עם זאת, לאור בקשת התביעה, והתנגדות הסניגור, מצאתי לדון בבקשה לגופה.

8.         עקרון פומביות הדיון הוא אחד מאבני היסוד של ההליך השיפוטי, והוא מעוגן כנורמה חוקתית בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה וכן בסעיף 68 (א) לחוק בתי המשפט.

            לפי עקרון זה, מתנהלים הליכים משפטיים בפומביי ובדלתיים פתוחות.

פומביות הדיון, נועדה להבטיח את זכותם של בעלי הדין להליך תקין והוגן, ויש בה כדי לחזק את אמון הציבור במערכת המשפט, את זכות הציבור לדעת, את חופש הביטוי, ואת חופש התקשורת והעיתונות (ראו: בש"פ 8698/05 ד.א. נ' מ"י (להלן: "פרשת ד.א.") והאסמכתאות הנזכרות שם).

לצד פומביות הדיון ערכים ואינטרסים שההגנה עליהם עוגנה בסעיף 68 (ב) לחוק בתי המשפט כחריגים לעקרון פומביות הדיון.

בהתקיים איזה מחריגים אלה רשאי בית המשפט לדון בענין מסוים, בדלתיים סגורות.

בשל חשיבות עקרון הפומביות, נפסק כי סטייה ממנו לא בנקל תתאפשר, וכי החריגים לעקרון זה ייושמו על דרך הצמצום, וכי יש להקפיד על כך שאיסור הפרסום יהיה במידה שאינה עולה על הנדרש.