ביטול פסק דין עקב פגמים בניהול הדיון

1. כללי

בפני ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתעבורה בחיפה (כב' השופט א. סלאמה) (להלן, " בימ"ש קמא") ואשר ניתן ביום  16.9.07 בתיק פל 651/06.

השאלות הדורשות הכרעה הן: האם נפלו פגמים בניהול הדיון בבימ"ש קמא, ואם כן מה נפקותם?

לטענת המערער נפלו שלושה פגמים בהליך דלמטה:

האחד, אי מינוי סנגור למערער על אף שב"כ המאשימה הודיע בשלב מסוים כפי שיפורט בהמשך, כי המאשימה תבקש להטיל על המערער מאסר בפועל וזאת בניגוד לסעיף 15א(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן, "חסד"פ"). שנית, איחור במסירת הצהרת התובע שבכוונתו לדרוש מאסר בפועל. שלישית, אי מתן שהות למערער לעיין בכתב האישום בטרם ייתן תשובתו לאישום וזאת בהתאם לתקנה 20 א' לתקנות סדר הדין הפלילי (להלן, " התקנות"). לטענת המערער, פגמים אלו חייבים להביא לביטול ההליך מעיקרא והחזרת התיק לבימ"ש קמא לשם שמיעתו מחדש. 

2. העובדות וההליכים הקודמים שצריכים לעניין

בימ"ש קמא הרשיע את המערער על פי הודאתו בנהיגה בזמן פסילה, עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן, " הפקודה"), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה על סעיף 10 לפקודה, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 ונהיגה ללא רישיון רכב תקף, עבירה על סעיף 2 לפקודה.

3. ביהמ"ש גזר על המערער את העונשים הבאים:

א.      א.      מאסר על תנאי למשך 8 חודשים לתקופה של 3 שנים. יתר התנאים מפורטים בגזר הדין.

ב.       ב.       קנס על סך 2,000 ש"ח.

ג.        ג.        פסילה בפועל למשך 9 חודשים.

ד.       ד.       פסילה על תנאי למשך 3 חודשים. יתר התנאים מפורטים בגזר הדין.

ה.      ה.      חתימה על התחייבות על סך 15,000 ש"ח.

לשלמות התמונה אציין, שביום 25/6/07 הרשיע בימ"ש קמא את המערער בהיעדר וזימנו לטיעון לעונש ולמתן גזר דין ליום 16.9.07. במועד זה, ביטל בימ"ש קמא את הכרעת הדין שניתנה בהעדר משום שהמערער לא זומן כדין לישיבה הקודמת. בו ביום קיים בימ"ש קמא את ההקראה והרשיע אותו שנית בהתאם להודאתו. 

4. טענות המערער

המערער מעלה מספר טענות:

האחת, התביעה איחרה למסור את עמדתה העונשית שכוללת עתירה להטלת מאסר בפועל ועשתה זאת, רק בעת הטיעונים לעונש. שנית, בימ"ש קמא לא מינה סנגור למערער, על אף שהתביעה הצהירה כי בכוונתה לבקש מאסר בפועל וזאת בניגוד לסעיף 15 א(ג) לחסד"פ, לטענת המערער, מינוי הסנגור אינו נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש והתנהלות בימ"ש קמא הייתה עלולה להביא למצבים אבסורדיים. שלישית, בימ"ש קמא לא הודיע למערער על זכותו שלא להשיב על כתב האישום מייד עם קבלתו, ושיש לו הזכות להשיב לאישום רק לאחר שיחלפו 48 שעות וזאת בהתאם לתקנה 20 א' לתקנות. לדעת המערער, על בימ"ש קמא, היתה מוטלת חובה מוגברת לידע את המערער על זכות זו, שעה שלא היה מיוצג, דבר שהיה נותן למערער הזדמנות לבחון את חומר הראיות ולכלכל את צעדיו.

פגמים אלו לדעת ב"כ המערער, ירדו לשורש ההליך וגרמו לעיוות דין, מכאן שהתוצאה המתבקשת, הנה בטלות ההליך. עוד טוען המערער שגם אם ניישם את תורת הבטלות היחסית, עדיין נגיע לתוצאה שיש לבטל את ההליך. שכן מצבו של המערער יכל להיות טוב יותר, אילו היו מיושמות הוראות החוק שלעיל.

לחלופין, עתר המערער להחזרת התיק לביהמ"ש קמא לשם שמיעת טיעונים לעונש או להפחית את המאסר המותנה לשישה חודשים כך שיתאפשר ריצוים בעבודות שירות.