ביטול עסקה במע"מ בעקבות ביטול חוזה

• מבוא

1. המערערת עסקה בהפקת אירועים, הפקת סרטים ובפרסום. על פני תקופה היא נזקקה להון חוזר ולוותה סכומים שונים מידי סמנכ"ל הכספים שלה. המערערת התקשתה להחזיר את כספי ההלוואה ולבסוף סוכם כי כתחליף פירעון, תעביר המערערת לידי המלווה את זכויותיה בחומר שנאסף לשם הפקת סרט מסויים. העברת הזכויות בסרט הייתה בבחינת "עסקה" בידי עוסק לצורך חוק מס ערך מוסף. לגרסת המערערת, עסקה זו בוטלה על ידיה מפני שסמנכ"ל הכספים – כרוכש הזכויות – לא הביא לכך שהמערערת לא תישא בנטל המע"מ על העסקה, כמובטח.

המשיב לא קיבל את טיעונה של המערערת לפיו עסקת העברת הזכויות בסרט בוטלה ולגישת המשיב נותרה המערערת, כמוכרת הזכויות, חייבת במס הערך המוסף בקשר לעסקה וזאת ללא קשר למעשיו או למחדליו של הרוכש (אשר הכחיש שהוא לקח על עצמו את האחריות לתשלום המס ולא הסכים כי העסקה בוטלה). המחלוקת בין הצדדים היא אפוא באשר לבטלות העסקה האמורה.

• המסגרת החוקית

2. נקדים ונפרוש את הוראות החוק הנוגעות למחלוקת האמורה ואשר על פיהן יש להכריע בערעור זה.

3. כידוע, הגדרת המונח "עסקה" שבסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ("החוק") כוללת בין היתר חלופה זו: "מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו, לרבות מכירת ציוד". במקרה דנן לא נותרה למעשה מחלוקת כי העברת זכויות המערערת בחומרי הסרט (שהם בבחינת "טובין" ו"נכס" כמשמעות מונחים אלה בסעיף 1 לחוק) מהווה "עסקה", בין אם הדבר נעשה במהלך העסק של המערערת ובין אם הוא בא בגדר מכירת "ציוד" (כלומר מכירת "נכס ששימש, משמש או נועד לשמש, לעוסק בעסקיו, ואין מכירתו מעיסוק העוסק").

4. פרק ה' לחוק עוסק בשאלת "החייב בתשלום המס" והעיקרון הכללי הוא כי בעסקת מכר, המוכר חייב בתשלום המס (סעיף 16(1) לחוק). מן המפורסמות כי מנגנון המיסוי המוסדר בחוק מס ערך מוסף מושתת על ההנחה הכלכלית כי נטל המס יגולגל על ידי המוכר לשכמו של הקונה אשר יישא בו כתנאי לביצוע העסקה, אולם ברגיל החייב בתשלום המס על פי דין הוא המוכר דווקא.

5. ביצוע עסקה מחייב הוצאת חשבונית עסקה (סעיף 45 לחוק) או לחלופין חשבונית מס (סעיף 47 לחוק).

6. סעיף 49 לחוק, שכותרתו היא "עסקה שלא יצאה לפועל או בוטלה", קובע לאמור: