ביטול כתבי אישום מחמת הגנה מהצדק כנגד מתיישבי האחזות נמרוד שבנו מבנים בלא היתר ועשו בהם שימוש חורג

מונחת בפני בקשה לביטול כתבי אישום מטעמי "הגנה מן הצדק" לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן:"החסד"פ").

כנגד המבקשים הוגשו כתבי אישום שעניינם עבירות תכנון ובניה בנמרוד שברמת הגולן.

המדובר ב ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר ובסטייה מתוכנית לפי סעיפים 145(א), 204(א), (ב), (ג), 208, 218 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965 (להלן:"חוק התכנון והבניה").

אין מחלוקת בין הצדדים כי המדובר ביישוב שעלה לקרקע כהיאחזות נח"ל שהוקמה בהחלטת הועדה למתקנים בטחוניים, החלטה מספר 1/88 מתאריך 11/01/88, באישור אגף התכנון של משרד הבטחון ובהתאם להוראות פרק ו' לחוק התכנון והבניה.

לקראת סוף שנות ה- 90, עבר המאחז לאחריות ההסתדרות הציונית העולמית- החטיבה להתיישבות (להלן:"החטיבה להתיישבות"), לצורך הקמת יישוב, והמבקשים התיישבו במקום ביוזמת החטיבה להתיישבות, בתמיכתה ובעידודה.

כתבי האישום הוגשו כנגד המבקשים, בגין בניה של תוספות יחידות אירוח, בקתות, סככות, מחסני עץ ובריכת שחיה וכן שימוש חורג במבני המגורים המקוריים לצורכי מסחר.

עיקר טענות המבקשים:

ב"כ המבקשים טען כי אין מקום לניהול הליך פלילי הפוגע פגיעה קשה במבקשים, שכל רצונם ומטרתם ליישב את הקרקע ולקדם איזור זה ברמת הגולן, ביוזמת החטיבה להתיישבות ובשליחותה, ובידיעה ועידוד של המועצה האזורית גולן, וכל זאת מתוך מניעים אידיאולוגיים וציוניים מובהקים.

המבקשים הינם אנשים נורמטיביים, בעלי משפחות, חדורי ערכים של התיישבות וציונות, שפעלו, לדבריהם, תוך הסתמכות על הבטחה שלטונית מפורשת של החטיבה להתיישבות, כי היישוב, על אדמותיו, עתיד להיות מוסדר ומוכר על ידי הגופים המיישבים וזאת באחריותם המלאה, תוך שהם ממליצים, מאשרים ואף מעניקים הלוואות מתאימות לצורך הקמת המבנים נשוא כתבי האישום.

עוד נטען, כי הקרקע עליה הוקם היישוב נמרוד הינה כולה קרקע חקלאית, בתי המגורים והמבנים ממוקמים על אותה קרקע, הנמצאת בבעלות החטיבה להתיישבות, אולם המשיבה בחרה לעצום עיניה לעניין השימוש וההרחבה של בתי המגורים ולא הגישה כתבי אישום בגינם, הגם שלכאורה לגביהם נעברו עבירות על ידי המבקשים.

לדברי המבקשים, במשך שנים הציגו הרשויות כלפיהם מצג לפיו אין המדובר במעשים בגינם יועמדו לדין, וכי הם אלה- החטיבה להתיישבות והמועצה האזורית גולן- אשר אמונים לפעול להסדרת הבנייה והשימוש בקרקע. כיום מבקשת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה לשנות מצג זה על ידי הגשת כתבי אישום ולטענתם, זהו מקרה לביטול אישום מהנימוק של הגנה מן הצדק.

המבקשים טענו עוד כי העמדתם לדין פלילי והסנקציות העלולות להיות מוטלות עליהם, יובילו לעזיבת נמרוד, שכן היישוב כולו בנוי ללא היתר. תוצאה זו הינה בלתי נסבלת ופוגעת בתחושת הצדק הקולקטיבית, במיוחד לאור ההבטחות שניתנו, לטענתם, על ידי הגורמים המיישבים.                              

טענות המשיבה:

ב"כ המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה.

הגורם היחיד המוסמך ליתן היתרים לבניה ושימוש הוא הוועדה לתכנון ובניה, והראיה לכך שהמבקשים בעצמם הגישו בקשה להיתר.

לדברי ב"כ המשיבה, יש לדחות טענות המבקשים לפיה הובטח להם על ידי החטיבה להתיישבות ומנהל מקרקעי ישראל שהפן התכנוני והמשפטי יטופלו על ידם, וכי הבטחה זו עולה כדי הבטחה שלטונית שכמוה כמתן היתרים.

המשיבה הבחינה בין המבנים הקיימים של ההיאחזות או בניה לצורכי מגורים, בגינם לא הועמד איש לדין, לבין בנייה לצרכים מסחריים או שימוש במבנה מקורי לצורכי מסחר, כאשר אין כל חובה חוקית לספק למבקשים מקורות פרנסה בתוך תחומי היישוב, במקום שבו התוכניות שבתוקף אינן מאפשרות זאת.

טענת הגנה מן הצדק- המסגרת הנורמטיבית:

"הגנה מן הצדק" הינה טענה מקדמית, אשר נקלטה במשפט הישראלי כבר באמצעות ההלכה הפסוקה והיא נשענת על סמכותו הטבועה של בית המשפט לבטל כתב אישום העומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק טבעי והגינות משפטית.