ביטול התחייבות למתנה בגין אי ביצוע משך שנים

רקע דיוני

1. פסק הדין דנא הינו השלמה לפסק דין שניתן על ידי מותב קודם. ההשלמה הינה בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעמ"ש 32094-05-12, בו הוחזר הדיון לבית משפט זה, על מנת שתוכרענה הסוגיות הבאות:
   • האם ההתחייבות לתת מתנה (להלן: התחייבות 1985) עליה חתם אביהם של התובעים 1-4 והנתבעים 1-6 (להלן: האב, הילדים) לטובתם בוטלה על ידו בצוואתו או בדרך אחרת.
   • ככל שהתשובה לשאלה דלעיל הינה בחיוב, האם התובעים שינו את מצבם לרעה בהסתמך על התחייבות 1985 באופן שהאב לא יכול היה לחזור בו, והאם החזרה הייתה מוצדקת עקב התנהגות מחפירה מצד מי מהתובעים.
   • ככל שיוסק, כי התחייבות 1985 תקפה ולא בוטלה כדין, תוכרע סוגיית העסקאות הנוגדות בין התחייבות 1985 לבין הסכמי מכר שנחתמו בין האב לנתבעים 7-12.

העובדות הצריכות לעניין  

2. האב היה בעלים של מספר נכסי מקרקעין (להלן: המקרקעין). לפי הנטען, נחתמה בשנת 1985 התחייבות 1985, בה הצהיר האב כי ויתר לילדיו על כל נכסי המקרקעין, בהתאם לשריעה האסלאמית (אין חולק בין הצדדים כי הכוונה לדיני הירושה על פי הדין המוסלמי, לפיו בנים יורשים חלק כפול מהבנות, ר' ש.א. גויטיין, המשפט המוסלמי במדינת ישראל, עמ' 145, ג. בכור, המשפט בעולם הערבי, עמ' 288), לבד מחלקה אחת שניתנה לשני בנים שבנו עליה את ביתם.
3. בשנת 1994 חתמה אשת האב, אמם של הילדים (להלן: האם), כשהיא על ערש דווי, על הסכם בו היא נותנת לתובע 3 (להלן: הבן ש') חלק ממקרקעין שהיו על שמה והסמוכים לביתו. כאשר הגיש הבן ש' בקשה להיתר בנייה על המקרקעין האמורים, החלה התדיינות משפטית בין האב וחלק מהבנים הנתבעים מצד אחד לבין הבן ש' מצד שני, שסופה בפסק בוררות שאושר ביום 1.9.1999 (להלן: פסק הבוררות). פסק הבוררות קבע, כי הסכם המתנה דלעיל בטל, מאחר שהאם לא יכולה הייתה להתקשר בו, בשל מצבה הבריאותי.
4. בשנת 1995 חתם האב על הסכם מתנה ותצהיר נילווה, לפיהם נתן האב לנתבע 1 (להלן: הבן ד') חלק מחלקה __ בגוש __ (להלן: המגרש של ד').
5. בשנת 1996 חתמו הנתבע 2 (להלן: הבן ע'), הנתבעים 3-4 והתובע 1 על הסכם לפיו הם מוותרים לטובת ד' על כל זכות במגרש של ד'.
6. בשנת 1998 חתם האב על תצהיר בו חזר על המתנה בנוגע למגרש של ד', וכן נתן לבן ש' ולבן ע' חלקים אחרים באותה חלקה.
7. ביום 8.3.1999 חתם האב על צוואה בפני רשות (להלן: הצוואה), שהוראותיה שונות מהותית מהוראות התחייבות 1985.
8. ביום 7.3.2000 הגיש הבן ש' (ביחד עם התובעת 2, להלן: הבת ז', והנתבע 5) כנגד האב ושאר הילדים, תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הנכללים בעיזבונה של האם (חלקה __ בגוש __).
9. בשנת 2001 חתם האב עם יורשי אחותו, הם הנתבעים 10-12 (להלן: יורשי האחות), על הסכם שסיים התדיינות משפטית ארוכה בין השניים, בו הועברו ליורשי האחות חלק מהמקרקעין.
10. בשנים 1999, 2001 ו- 2002 חתם האב על הסכמים (להלן: הסכמי המכר) למכירת חלק מהמקרקעין לצדדים שלישיים, הם הנתבעים 7-9 (להלן: צדדי ג').
11. ב- 28.4.2001 אושפז האב בבית חולים בשל אירוע מוחי. לאחר האשפוז (הצדדים חלוקים על המועד המדויק) שהה האב בבית הבן ד', עד שהלך לבית עולמו ביום 3.4.2002.
12. ביום 27.5.2002 הוגשה הצוואה לקיום, והיא קוימה ללא התנגדות מצד התובעים ובכלל.