ביטול הרשעה וגזר הדין של נאשם בנהיגה בשכרות מחמת הספק עקב חשש לפגיעה בשרשרת ראייתית

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופטת ד. ורד] (להלן: "בית משפט קמא") בתיק פ"ל 124-03-13.

המערער הואשם בבית משפט קמא בכתב אישום שהוגש ביום 03.03.13, בנהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים – עבירות על-פי סעיפים 62(3), 39א', 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961, בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.

על-פי עובדות כתב האישום, נהג המערער ביום 09.12.12 ברחוב הציונות בחולון כשהוא שיכור ונתון תחת השפעת סמים כשבגופו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג קנביס.

בית משפט קמא, לאחר שמיעת ראיות, לאור הכחשתו של המערער את עובדות כתב האישום, הרשיעו בדין תוך שהוא דוחה את גרסת ההגנה ומעדיף את ראיות התביעה, על-פיהן המערער נהג כשבגופו 88 ng/ml קריאטנין, תוצר חילוף חומרים של החומר הפעיל בשימוש בקנאביס (ת/3).

בגזר הדין גזר בית משפט קמא למערער פסילה בת 19 חודשים בניכוי פסילה מנהלית, מאסר ופסילה מותנים וקנס. הערעור הוא על הכרעת הדין בלבד.

2. הן בפני בית משפט קמא, הן במסגרת הערעור הנוכחי, מציגה ההגנה טענה אחת ויחידה והיא; כי המדינה נכשלה בהוכחות "שרשרת הראיות" המוכיחה מעבר לכל ספק סביר שדגימת השתן שנתפסה בתחנת המשטרה מהמערער על-ידי השוטר נור זועבי, סומנה בר"ת שמו (נ.ז.1) והוכנסה לשקית מוצגים אטומה מס' 0809574J, היא זו אשר לגביה ניתנה חוות הדעת ת/3. ביתר מיקוד מפנה ההגנה את חיציה לא אל עבר העברת השתן בין השוטרים, אלא אך ורק לטיפול ורישום העברת הדגימה בתוך כתלי המעבדה לפרמקולוגיה וטוקסיקולוגיה על-יד בית החולים שיבא תל השומר (להלן: "המעבדה").

3. בית משפט קמא דחה את הטענה תוך שהוא קובע בהסתמכו על עדויות עדי המעבדה שהועדו לצורך הגשת חוות הדעת:

"אני סבורה כי אין בטענותיה של ההגנה כדי לטעת ספק סביר, הן בפן הראייתי והן בפן המשפטי.

ד"ר שלמך נשאלה בעדותה והשיבה כדלקמן:

ש.      יש תיעוד מי עשה מה? אני יודע שיש מחברת במעבדה המתעדת מי עשה מה.

ת.     זה נוהל, רושמים הכל.

ש.     במחברת אני אמור לראות מי עשה מה?

ת.     כן

(פרוטוקול עמ' 8, שורות 14-18)"