ביטול הסכם גרושין עקב הטעיה

לפני ביה"ד תביעת הבעל לחייב את אשתו להתגרש.

נקדים קודם את הרקע לתביעה שלפנינו. התיק שלפנינו, בראשית דרכו, התנהל בפני ביה"ד באשדוד. שם נפסק ע"י דיין יחיד, שהאשה חייבת לקבל גט. וסודר בין הצדדים הסכם המסדיר את כל הענינים הרכושיים שביניהם. ההסכם אושר וקיבל תוקף פסק דין. ביה"ד באשדוד זימן את הצדדים לשם סידור גט, אך האשה סרבה להתגרש, ודרשה לשנות את ההסכם. בקשת האשה נדחתה ע"י ביה"ד באשדוד והאשה הגישה ערעור לביה"ד הגדול בירושלים.

הערעור נסב על שני ענינים. הראשון-לבטל את חיוב הגט. והשני לבטל את הסכם הממון בכל פרטיו.

בענין חיוב הגט, ביה"ד הגדול פסק פה אחד, שחיוב הגט שניתן במעמד דיין יחיד - אינו תקף עפ"י ההלכה ולא עפ"י החוק. ולענין הסכם הממון נפסק ברוב דעות שההסכם קיים גם בלא סידור הגט בפועל.

התיק הוחזר לביה"ד באשדוד ע"מ לשוב ולדון בשלושה בענין חיוב הגט והמסתעף ממנו. אך ביה"ד באשדוד החליט להסתלק מתיק זה, כפי שמפורט בהחלטתו והתיק הופנה לבה"ד ברחובות, ע"י כב' נשיא ביה"ד הגדול.

ביה"ד קיים דיונים רבים, ארוכים וממצים, בהם נמצאה טענתו של הבעל לחייב את אשתו בגט, כחסרת כל בסיס. הבעל לא טען על האשה שום טענה שמחמתה יש לחייב את האשה בגט.

ואדרבא, לפנינו נגלתה תמונה חדשה. הבעל נתן עיניו באחרת, אשה בשם [אלמונית], וגמר אומר בדעתו, לגרש את אשתו הישנה כדי לפנות מקום לחיות עם "ידידתו" החדשה. וזוהי לדעתנו, הסיבה העיקרית שגרמה לסכסוך בין בני הזוג. אמנם, הבעל ניסה להסביר ולתרץ, שהאשה אינה אלא "שוכרת" תמימה, ששכרה את חדר השינה הזוגי שבביתו. אך גרסתו של הבעל נמצאה בלתי אמינה ובלתי סבירה - בלשון המעטה. כפי שמבואר ומפורט בנימוקים.

לאור זאת, נחלקו דעות הדיינים. לדעת המיעוט, ההסכם כולו, בטל. כל ההסכם בטעות יסודו, כי אם היתה האשה יודעת שיש לו אשה אחרת הקבועה לו, ודאי לא היתה חותמת על הסכם כזה.

ולדעת הרוב, לא ברור שניתן עתה לבטל את ההסכם כולו. אך בכ"ז ברור, שעדיין האשה לא הפסידה את זכויותיה כאשה, ובכלל זה, מזונותיה ומדורה, כתובתה ותוספת כתובתה. וזאת משום שאין על האשה חיוב להתגרש. ולאור כל האמור בנימוקים. ע"ש.

מכח כל האמור למעלה אנו פוסקים כדלקמן:

    א.            האשה אינה חייבת להתגרש מבעלה.

     ב.            הבעל חייב בכל חיובי בעל לאשתו, כולל מזונותיה ורפואתה ומדורה, כתובתה ותוספת כתובתה.

       ג.            הבעל ישלם לאשתו- כמזונות זמניים סך 1500 ש"ח לחודש. חוב התשלום יחול על הבעל מתאריך כ' אייר תשס"ג 22/5/03.

     ד.            קובעים מועד לדיון מעמיק למזונות קבועים בתאריך י"ג בחשון תשס"ה 28.10.04 (לאחר הפגרה).

נימוקי הדיינים מצורפים לפסק הדין.

(-) הרב נחום גורטלר אב"ד (-) הרב שמן - דיין     (-) הרב ציון אשכנזי - דיין

נימוקים לפסק דין

הרב נחום גורטלר, אב"ד:

בפני ביה"ד תביעת הבעל לחייב את אשתו להתגרש ע"פ הסכם גירושין שנערך ביניהם בתאריך 7.3.01 ואושר ע"י ביה"ד באשדוד. בתאריך כ"ג ניסן תשס"א 16.4.01.