ביטול הסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק דין

עסקינן בתביעה לביטול הסכם גירושין שנחתם על-ידי הצדדים ואושר בביהמ"ש ביום 11.10.11, עקב טענות של כפייה, עושק טעות והטעייה.

רקע עובדתי

1. התובעת והנתבע נישאו זה לזו כדמו"י ביום 6.6.95 ומנישואיהם נולדו להם שני ילדים. ביום 14.9.11 התגרשו הצדדים זה מזו בבית הדין הרבני האזורי בנתניה.
2. הצדדים ניהלו בפניי בעבר הליכים משפטיים בענייני המשמורת, מזונות הילדים והרכוש (תמ"ש 18707-12-10, תמ"ש 18735-12-10, תמ"ש 18751-12-10, תמ"ש 26631-01-11). בסופם של ההליכים הנ"ל הגיעו הצדדים להסכמות להן ניתן תוקף של פסק דין (ר' פרוטוקול הדיון מיום 20.7.11, להלן: "ההסכמות"). לאחר מספר חודשים חתמו על הסכם גירושין ולבקשת הצדדים ההסכם אושר וניתן לו תוקף של פסק דין (ר' פרוטוקול מיום 11.10.11 (להלן: "הסכם הגירושין"). עיקר המחלוקת הינה בקשר להוראת ס' 19 להסכם הגירושין, על פיה הנתבע ירכוש את חלקה של התובעת בדירת הצדדים (להלן: "הדירה").  
3. לאחר שחלפו כשמונה חודשים מיום אישור ההסכם, הגיש אביה של התובעת את התביעה שבנדון בשמה של התובעת, בטענה כי הוא בעל ייפוי כוח לייצגה.

טענות הצדדים בכתבי הטענות

4. לטענת התובעת בכתב התביעה, יש לבטל את הסכם הגירושין מיום 11.10.11 ואת פסק הדין הנותן לו תוקף, מאחר שההסכם נחתם על-ידי התובעת בכפייה, במרמה ותוך ניצולו של הנתבע את מצבה הנפשי של התובעת ואת מצוקותיה הנפשית והכלכלית. נטען כי הנתבע ניצל את העובדה שהתובעת לא הייתה מיוצגת על-ידי עו"ד וכי עוה"ד שהכין את ההסכם הינו לקוח של הנתבע שפעל מבלי שניתנה לו סמכות או ייפוי כוח.
5. התובעת עתרה לביטול תהליך מכירת הדירה לנתבע בטענה שחלקה של התובעת בבית נגנב ממנה שלא כדין. נטען כי הנתבע ניתק את התובעת מאביה ומעוה"ד שלה כדי שיוכל לפעול כרצונו תוך איומים שימנע מלתת לתובעת גט. עוד נטען כי הנתבע זייף את חתימתה של התובעת בעורמה והעביר את זכויותיה של התובעת על שמו ללא נוכחותה של התובעת בעת החתימה.
6. נוסף על כך, נטען בכתב התביעה כי אביה של התובעת "בנה את הבית בידיים שלו והוא קנה את האדמה" ויש לסלק את הנתבע מבית המגורים ולהורות על חזרת התובעת וילדיה למגורים בבית (ר' ס' 10 לכתב התביעה). נטען כי הנתבע גזל מהתובעת את הבית והשתמש בכספה של התובעת עבור תשלום דמי שכירות לתובעת ולילדים עבור שנה מראש. צוין כי בעוד מספר חודשים תמה תקופת השכירות ואין לתובעת אפשרות להשכיר בית.
7. התובעת ביקשה כי הנתבע יפקיד בבית המשפט שומה של מס הכנסה לשם גילוי הכנסתו של הנתבע והגדלת מזונות הילדים לאור הכנסתו האמיתית של הנתבע.
8. הנתבע, בכתב הגנתו, טען כי יש לדחות את התביעה מטעמים שונים.
9. ראשית, נטען כי ההסכם אושר ונחתם כדין, והינו תקף. טרם החתימה על הסכם הגירושין ניהלו הצדדים הליכים משפטיים. התובעת הייתה מיוצגת בהליכים אלו על-ידי עוה"ד אייל עוז. לאחר שמיעת ההוכחות ולאחר שנערך משא ומתן בסיועו של ביהמ"ש הגיעו הצדדים להסכמות שהוכתבו לפרוטוקול מיום 20.7.11. במסגרת ההסכמות הנ"ל הסכימו הצדדים כי כל אחד מהם יהא רשאי לרכוש את חלקו של הצד השני בבית המגורים. כל ההסכמות הנ"ל צוינו בהסכם הגירושין, מלבד שינוי אחד - הוסכם כי הנתבע הוא שירכוש את חלקה של התובעת בבית המגורים (ס' 19 להסכם). התובעת בעצמה הצהירה לפרוטוקול דיון אישור ההסכם כי התוספת היחידה בהסכם היא סעיף 19 להסכם.

הנתבע הוסיף וטען כי ההסכם אושר על פי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973. כפי שנכתב בפרוטוקול דיון אישור ההסכם, הצדדים הצהירו כי עשו את ההסכם מרצונם החופשי והבינו את משמעותיו ותוצאותיו. בהליך אישור ההסכם לא נפל כל פגם דיוני או מהותי. ההסכם תקף על פי כל כללי הדין והפסיקה, והינו בעל מעמד מיוחד.

1. שנית, הנתבע טען כי התביעה הוגשה בשיהוי לאחר שחלפו מספר חודשים ממועד אישור ההסכם, ומבלי שניתנה כל הודעה בדבר ביטול ההסכם. התובעת אף לא הביעה את רצונה לבטל את ההסכם טרם הגשת התביעה.
2. טעם שלישי לדחיית התביעה נעוץ בכך שהתובעת פעלה על-פי ההסכם: הועברו זכויות וכספים בין הצדדים, התובעת קיבלה את תמורת חלקה בגין זכויותיה בבית המגורים, הזכויות בבית הועברו כבר על שם הנתבע, התובעת עברה להתגורר עם הילדים בדירה חדשה שרכשה והנתבע משלם את דמי המזונות. בנסיבות אלו ביטול ההסכם אינו מעשי, אינו אפשרי ואינו ריאלי.      
3. לטענת הנתבע, התביעה הוגשה ממניעים פסולים, אישיים ולא ענייניים. לטענתו, בתחילה הצדדים פעלו בשיתוף פעולה לקיום ההסכם. רק לאחר שהתובעת גילתה כי לנתבע בת זוג חדשה וכי שניהם מצפים לילד משותף החלה לפעול נגדו. התובעת פנתה למס הכנסה והביאה לפתיחת חקירה כנגדו, אשר הסתיימה מבלי שחוקרי מס הכנסה גילו דבר כנגד הנתבע. בנוסף, הגישה התובעת את תביעתה זו לביטול הסכם הגירושין. הנתבע טען כי התביעה הוגשה באמצעות אביה של התובעת שהיה מעורב באופן אישי בהליכים המשפטיים שניהלו הצדדים, ופעל כנגד הנתבע. אביה של התובעת אף עותר לקבלת חלק בבית המגורים בטענה כי יש לו חלק בבית.
4. הנתבע הוסיף וטען כי התובעת הגישה תביעתה בחוסר תום לב מובהק ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. מצבה הכלכלי של התובעת אינו קשה כפי שהיא מנסה לתאר בפני ביהמ"ש, והיא רכשה לעצמה רכב (גי'פ) יוקרתי, דירה בת חמישה חדרים ותכולת דירה מלאה. התובעת מנסה להשחיר את פני הנתבע ולטעון כי הוא אלים, וזאת על אף שטענותיה כבר התבררו בבית הדין הרבני ונתגלו כחסרות שחר. 
5. לגופה של התביעה טען הנתבע כי התובעת הייתה מיוצגת בהליכים המשפטיים שקדמו להסכם הגירושין וכי הסכם הגירושין מבוסס על הסכמות הצדדים כפי שגובשו במסגרת הדיון.