ביטול הסדר עונשי למורשע בעבירות מין בקטינה, אשר הוסגר מקנדה לאחר בריחתו מן הארץ

1.         בחודש דצמבר 2002 הוגש כתב אישום המייחס לנאשם ביצוע עבירות מין בקטינה. לאחר מספר דיונים בבית המשפט (ללא שמיעת ראיות), ביום 8.4.2003, תוקן כתב האישום, במסגרת הסדר טיעון(שהתייחס הן לעבירות והן לעונש) על פיו הודה הנאשם כי בשנים 1993-1989 ביצע עבירות מין בקטינה,ועל-כן הורשע בעבירות של מעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה 14; מעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 14 ואינוס קטינה שטרם מלאו לה 14.

הוסכם בין הצדדים גם על העונש: מאסר בפועל לתקופה של שנתיים וחצי; מאסר על-תנאי; קנס בסך 10,000 ש"ח או 3 שנות מאסר תמורתו; הנאשם יפצה את המתלוננת בסכום כולל של 216,000 ש"ח שיפרש במשך 6 שנים כדלקמן: בשנתיים הראשונות סך 2,500 ש"ח לכל חודש, בשנתיים שלאחר מכן 4,000 ש"ח לכל חודש, בשנתיים שלאחר מכן 2,500 ש"ח לכל חודש. כמו כן נקבע כי אי עמידה באחד התשלומים של הפיצוי תעמיד את הקנס ואת יתרת הפיצוי לפירעון מידי. עוד הוסכם, כי הנאשם יושתק מלטעון באשר ליכולתו הכלכלית, יחתום על ערבות עצמית וכן שני ערבים יחתמו על ערבות שתבטיח עמידה בתנאי התשלום וכי אותם ערבים יתייצבו לדיון הבא. הצדדים ביקשו לדחות את מועד גזר הדין לאחר הפסח של אותה שנה על-מנת להסביר את ההסדר לבית המשפט.

בפרוטוקול הדיון בעמודים 10-9 ציין הסנגור, עו"ד אדטו, כי הוא מאשר את הסדר ומפי הנאשם נרשם כדלקמן: " אני מבין את כתב האישום המתוקן. אני מבין את ההסדר. ההסדר מקובל עליי ואני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן". עוד אמר " ברור לי שבית המשפט אינו קשור בהסדר".

על סמך הודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן הורשע הנאשם ונקבע מועד לדיון בעניין העונש ולמתן גזר הדין ליום 20.5.2003, שנועד להסביר את הסדר הטיעון וכן לזמן את הערבים.

הנאשם לא התייצב לישיבות הבאות, הסתבר כי נמלט מהארץ, הוצא נגדו צו מעצר כללי, ורק בשנת 2013, קרי לאחר יותר מעשר שנים, הוסגר לישראל על-פי החלטת בית המשפט הקנדי. 

2.         בדיון ראשון שהתקיים בבית המשפט (לפני הרכב אחר) ביום 13.10.2013 טענה המאשימה כי היא מבקשת להותיר את ההרשעה על כנה ולטעון חופשי לעונש.

הסנגור הגיב ואמר כי אם המאשימה אכן תבקש לחזור בה מהסדר הטיעון לגבי העונש, ישקול עתירה לבג"צ. כמו כן נטען כי המאשימה מחויבת להסדר הטיעון גם בשל כך שההסגרה לישראל מבוססת על הסדר הטיעון על שני חלקיו.

לאחר מספר דיונים שהתקיימו לפני ההרכב האחר, הועבר התיק לדיון בהרכב זה, שכן אב בית הדין בהרכב זה הינו אותו אב בית דין בהרכב המקורי.

טענות הצדדים

3.         ב"כ המאשימה טענה כי העונש שנקבע בזמנו היה עונש מקל (אף לדעת הסנגור) על-מנת לחסוך זמן של בית המשפט, אי העדת המתלוננת, עקב נטילת אחריות של הנאשם על מעשיו, נכונות להיכנס לכלא, נכונות לשלם ולפצות, וריצוי מידי של העונש.

על-פי עמדת המאשימה, הסדר הטיעון נחלק לשני חלקים: הראשון, כתב אישום מתוקן, הודאה והרשעה - בוצע במלואו; השני, הסכמה וביצוע העונש - הופר על-ידי הנאשם שלא התייצב למאסר, לא פיצה את המתלוננת, נמלט לקנדה באופן לא חוקי ומאז המדינה השקיעה משאבים לאתרו ולהסגירו. לטענת המדינה, היא הבהירה לנאשם עוד בקנדה שתטען לעונש חמור יותר מהעונש שהוסכם בזמנו.

התנאים הבסיסיים שהביאו את המאשימה לעונש מקל, לא התקיימו בעטיו של הנאשם, האינטרס הציבורי אינו יכול להצדיק עונש זה שנאשם שבעצם בריחתו ברח מאחריות, לא התייצב לריצוי מאסר, לא פיצה.

לשיטת המאשימה, המצב שלפנינו הוא ייחודי, אך ניתן לגזור גזרה שווה למצב בו בית המשפט הדיוני אינו מאשר הסדר טיעון עליו הסכימו הצדדים ובהליך ערעור המדינה אינה מחויבת בהכרח לעמוד מאחורי ההסדר (ראה דנ"פ 1187/03 מ"י נ' פרץ), כאשר מופר האיזוןאו כאשר יש נסיבות חדשות רשאית המאשימה לחזור בה מההסדר בכל הקשור לעונש.

אימוץ הסדר טיעון על-ידי בתי המשפט נעשה בדרך כלל בשל הכרה באינטרס ההסתמכות של הנאשם, המוותר על ניהול משפט, מודה ומסכים לעונש. אולם במקרה שלפנינו הנאשם הוא שהפר, הוא שגרם לשינוי בעמדת המאשימה ועל-כן לא ניתן לסבול מצב שחוטא יצא נשכר.

לטענת המאשימה, יש לדחות טענת הנאשם כי יש לראות ההסדר בשלמותו וכי אם לא יקוים החלק השני, רשאי הוא לחזור בו גם מההודיה בחלק הראשון, שכן אין מדובר בבקשה כנה ואמיתית. בדיונים נוספים שהתקיימו בבית המשפט בשנת 2003 לא נאמרה מילה על חזרה מהודיה, וגם עו"ד אחר שהתייצב לדיון לאחר הכרעת הדין לא אמר דבר על כך ובדיונים בבית המשפט בקנדה, במהלך הליך ההסגרה, הנאשם לא אמר שהוא חוזר בו מהודייתו.

לגופו של עניין, ברור כי הנאשם הודה מרצונו החופשי, שקל היטב את מעשיו והיה מיוצג ועל-כן יש לקיים את ההרשעה אך לא את העונש המוסכם.

4.         בפי ב"כ הנאשםארבע טענות עיקריות: האחת, הואיל והמאשימה מבקשת לחזור מהסדר המוסכם על העונש, הוא מבקש לחזור מההודאה, קרי הסדר הטיעון הוא הסדר שלם, לא ניתן להפרידו לחלקים. משהמדינה חוזרת בה מהסכמה לעונש, הוא רשאי לחזור מההודאה. הפסיקה קבעה כי כל עוד לא ניתן גזר הדין, לנאשם זכות לחזור בו מהודאה; השנייה, ייצוגו של הנאשם היה פגום בזמנו, הוא לא הבין כהלכה את הודאתו, לא קרא את עובדות כתב האישום המתוקן, סנגורו הקודם הפחידו ולחץ עליו להודות והוא עשה כן תוך חשש מעונש גדול יותר; השלישית, הנאשם הודה בזמנו על-אף שחלק מהעבירות התיישנו וחלקן בוצעו עוד בהיותו קטין. הנאשם לא ויתר מעולם על טענה כזו וכוונתו לנהל היום הליך הוכחות שיראה כי חלק מהעבירות התיישנו; הרביעית, מדינת ישראל פנתה לקנדה בבקשת הסגרה, הבקשה התבססה הן על הכרעת הדין והן על ההסכמה לעונש, ההסגרה בוצעה על בסיס עובדתי ומשפטי זה ועל-כן המדינה מנועה, הן מבחינת יחסיה הבינלאומיים והן בשל יחסיה עם הנאשם, מלחזור בה, שהרי ההסגרה ניתנה על-פי הסדר טיעון שלם.

דיון והכרעה

5.         הסדר טיעון הינו הסכם בין מאשימה לנאשם בו התביעה מוותרת על עובדות, עבירות או אישומים המיוחסים לנאשם שיש בהם בדרך כלל להקל בעונש וזאת בתמורה להודאה בעובדות והרשעה בביצוע עבירות. יש הסדרי טיעון הנסובים על תוכן כתב האישום בלבד ויש שההסדר הינו גם לעניין העונש - כולו או חלקו (ראה ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז(1), 577, 589).