ביטול החלטת רשם לפיה הוכרה המצאת כתבי בית דין באמצעות נציג

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך מיום 2.7.2006 לפיה הוכרה המצאת כתבי בי-דין שבוצעה עבור המערערת באמצעות מי שנטען כי היו נציגיה, בהסתמך על הוראת תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

המשיב הגיש תביעה ייצוגית ובקשה לאישורה כנגד המערערת וחברה נוספת Philip Morris Products Inc.

בהמשך להגשתו של כתב התביעה והבקשה נמסרו עותקים מהן לידי חברת מנשה ח. אלישר בע"מ (להלן: "אלישר") המפיצה סיגריות בישראל וכן לחברה בשם Philip Morris Services S.A. . (להלן: "פיליפ מוריס סרוויסז").

שתי החברות החזירו את המסמכים בטענה כי אין הן משמשים מען להמצאת כתבי בי-דין עבור המערערת.

המשיב פנה לכב' הרשם בבקשה להורות כי כתבי בי-דין הומצאו כדין למערערת באמצעות אלישר ופיליפ מוריס סרוויסז בהתאם לתקנה 482 הנ"ל.

כב' הרשם קיבל את הבקשה בהסתמך על החלטתו של כב' השופט אליקים רובינשטיין ברע"א 11822/05 שעניינה המצאת כתבי בי-דין על ידי התובעים יובל אלרואי ואורלי מאיר למערערת באמצעות הנציגות הנטענות.

בהחלטתו דן כב' הרשם בטענת המערערת לפיה יש לאבחן בין עניינם של אלרואי  ומאיר מההליך שבפניו וקבע בהתייחס לתצהירו של מר פיטר פאוסט סגן נשיא מחלקת משאבי אנוש של המערערת כי:

"הנתונים אותם מעלה מר פאוסט בתצהירו רלבנטיים רובם ככולם לשנים 2004 - 2005, וזאת בעוד שהתביעה בעניננו נסבה גם על עובדות הקשורות לשנים מוקדמות יותר.

בנוסף, איני סבור כי ניהול עסקי המשיבה בישראל או בחו"ל מהווים פרמטר המעיד על מידת אינטנסיביות הקשר עם המבקש, ולפיכך, בנסיבות הענין, המשיבה לא הראתה כי קיימת תשתית עובדתית המעידה על כך שהמצאת כתבי בי-דין בענייננו מנוגדת לנדרש בתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי".

דיון

הדיון שלפני כמו גם לפני כב' הרשם התמקד בשאלת האבחנה בין האמור בהחלטתו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 11822/05 להליך זה.

טענתה העיקרית של המערערת הינה כי הוכח בתצהירו של מר פאוסט שהמערערת חדלה לייצר סיגריות באוקטובר 2004 שעה שהמצאת התביעה בענין אלרואי היתה בפברואר 2004 ומכאן שהיה על המשיב להוכיח קיומה של מערכת יחסים עם אלישר ופיליפ מוריס סרוויסז היוצרת חזקה לפיה האחרונות יביאו לידיעתה את דבר קיומו של הליך זה.

סבורה אני כי לא די בהפסקת ייצור הסיגריות באוקטובר 2004 על מנת ללמד שהממצאים מהם הסיק בית המשפט  על קיומו של  קשר אינטנסיבי במידה המקיימת את החזקה הנ"ל אינם רלבנטיים, או שהקשר בין החברות נותק, כפי שציין כב' השופט רובינשטיין בהחלטתו הנ"ל:

"לכל הדעות יש זיקה בין המבקשת לבין החברה השויצרית - הרי כאמור בתצהיר מר פאוסט לשתיהן 'חברת אם של אחזקות' שהיא זהה - וזאת אף כי טיב הזיקה, כמו טיב מעמדה של פיליפ מוריס סרוויזס, נותר עמום בכתבי בי-דין של המבקשת ...

לא הובאו גם רישומי רשם החברות לענין החברות הרלבנטיות, עמימות התמונה די בה כדי להצדיק אי התערבות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. העמימות באה לביטוי כאמור גם בשאלת הזיקה בין המבקשת לחברה Philip Morris Products S.A  בשוויץ, שלא ברור מי מביניהן הוא היצרן לענייננו; מכתבי בית הדין עולה, כי הגם שהסיגריות מיוצרות בפועל בארה"ב, ועל כך אין חולק גם לפי האמור על קופסאות. החברה  השוויצרית היא כנטען היצרן לצורך הנאמר בכנסת, למשל".

בשונה מהעובדות כפי שנקבעו בענין אלרואי התצהיר  שהוגש  על ידי מר פאוסט מטעם המערערת בהליך  שבפני מציין מפורשות כי המערערת אינה היצרנית של סיגריות שנמכרו או הופצו בישראל בעת שבוצעה ההמצאה הנטענת, ביולי 2005 ודצמבר 2005 .

עוד נטען כי בעבר ייצרה המערערת  מספר מותגים שהופצו בישראל אולם חדלה לייצרם החל מאוקטובר 2004.