ביטול החלטת ועדת השחרורים בעניינה של מורשעת בגניבה מהבנק למסחר

המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") מרצה 17 שנות מאסר בגין הרשעתה בעבירות של קשירת קשר לפשע, גניבה בידי עובד של 254,199,000 ₪ מהבנק למסחר בע"מ, שבו עבדה בתקופה הרלוונטית; זיוף בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות נושא ת"פ 40182/02 (בימ"ש מחוזי ת"א-יפו).

המשיבה החלה לרצות את מאסרה ביום 25.4.02, ומועד 2/3 ממאסרה (ללא ניכוי מנהלי) חלף ביום 24.8.13.

ביום 28/12/14 החליטה המשיבה 2 (להלן: "הוועדה"), לאחר דיון חוזר, לשחרר את המשיבה על תנאי בתנאים המפורטים בתוכנית רש"א, מעצר בית לילי, איסור יצירת קשר עם כל גורם שקשור לעבירות שביצעה, לרבות אחיה עופר מקסימוב, ובתנאים נוספים המפורטים בעמ' 16 להחלטה.

החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו.

ההליכים הקודמים

1. ביום 13.3.13 דנה הוועדה לראשונה בבקשתה של המשיבה לשחרור על תנאי. ביום 6.5.13 דחתה הוועדה את בקשתה ובהחלטתה קבעה:

"הדרך בה הוצגה האסירה כקורבן הנסיבות וכמי שגנבה את הכספים אך ורק כדי להציל את אחיה, נסתרה באופן ברור בדבריה בפני הוועדה בישיבת יום 13.3.13. וכך אומרת האסירה..."

"... יכולתי בכל רגע ורגע לפעול אחרת וזה ברור לי כמעט מהיום הראשון בו נעצרתי".

ובהמשך:

""סיפור הקורבן" בגינו זכתה האסירה לאהדה, הן מצד גורמי הטיפול והן בציבור – ספק אם יש לו על מה שיסמוך – בעיקר לגבי החלק הארי של הכסף – אשר לדבריה נגנב בחצי השנה האחרונה".