ביטול בהתנהגות של הסכם לפיתוח וייצור מוצרים קוסמטיים

1.          תמצית העובדות הדרושות

1.1        ביום 25.4.1996 נחתם הסכם בין התובעת לנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") שעניינו פיתוח וייצור שבעה מוצרי ג'ל קוסמטיים (להלן: "המוצרים") המבוססים על חומרים פעילים שפותחו והורכבו על ידי הנתבעת (להלן: "ההסכם"). נכון למועד חתימת ההסכם, היו הנתבעים 2 ו- 3 בעליה ומנהליה של הנתבעת.

1.2        בהסכם נקבע בין היתר כי הנתבעת מזמינה אצל התובעת עבודות לשם פיתוחם וייצורם של מוצרים קוסמטיים, כולל הגשת בקשות לקבלת רישיון משרד הבריאות, הנדרש לצורך שיווקם של המוצרים בארץ. תוקפו של ההסכם נקבע לשלוש שנים החל ממועד חתימתו, ובנוסף הוסכם כי ההסכם יתחדש מאליו בתום התקופה האמורה לתקופות נוספות בנות 12 חודשים כל אחת, אלא אם כן הודיע מי מהצדדים לצד שכנגד ארבעה חודשים מראש על כוונתו להביא את ההסכם לידי סיום. הוסכם כי סיום ההתקשרות בין הצדדים לא יקנה למי מהם זכות לפיצוי אולם הנתבעת התחייבה כי כל עוד ההסכם בתוקפו, לא תזמין את ייצורם או אספקתם של המוצרים נשוא ההסכם או מוצרים דומים או זהים, מכל ספק אחר. עוד סוכם כי עם סיום ההתקשרות בין הצדדים, תהיה הנתבעת זכאית לקבל מהתובעת את תיק המוצרים, כנגד תשלום השווה לסך 2,000$ בעד כל מוצר.

להבטחת קיום ההתחייבויות הכספיות של הצדדים, חתמו מנהליהם, ובכללם הנתבעים 2 ו- 3 על שטר חוב ע"ס 50,000 ש"ח. בנוסף, חתמו הנתבעים הנ"ל על ערבות אישית למילוי התחייבויות הנתבעת על פי תנאי ההסכם, לפי דרישתה הראשונה של התובעת, אגב שהתחייבו כי ערבותם תעמוד בתוקפה גם לאחר ביטול ההסכם והיא תחול על כל התחייבויות הנתבעת הנובעות מההסכם, גם לאחר ביטולו כאמור.

1.3        בד בבד עם חתימת ההסכם, חתמו הצדדים על הסכם סודיות (ת/9) שנועד להגן על הסודות העסקיים של התובעת אשר ייחשפו בפני הנתבעת במסגרת ביצועו של ההסכם. אותו הסכם קובע כי הסודות העסקיים כוללים בין היתר ידע, המצאות, ארגון טכני ומנהלי, שיטות עבודה, מכירה ושיווק תהליכי ייצור, ויישום של ידיעות בסיסיות וראשוניות לתהליך הייצור.

1.4        לאחר חתימת ההסכם, ייצרה התובעת את המוצרים ואף קיבלה לגבי חמשה מהם רישיון משרד הבריאות לשווקם בישראל. למותר לציין כי הנתבעת היא זו שנשאה במימון הרישום במשרד הבריאות.

1.5        מסיבות שלא נתבררו דיים, היה היקף ההזמנות של המוצרים מוגבל ואלה נעשו בסמוך לתחילת תוקפו של ההסכם. בשנת 1996, היא שנת חתימת ההסכם, סיפקה התובעת לנתבעת מוצרים בסכום של 19,500 ש"ח בעוד שבשנת 1997 עמד סכום המכירות על סך 30,000 ש"ח. בשנים שלאחר מכן לא התקבלו אצל התובעת כל הזמנות איזה שהן לייצור המוצרים.

1.6        במהלך שנת 2000 רכשה הנתבעת 5 את רוב מניותיה של הנתבעת והיא הפכה לבעלת השליטה בה. לאחר השלמת הרכישה פנתה נתבעת זו לתובעת ונפגשה עם מנהליה במטרה לבחון אפשרויות חידוש ייצורם של המוצרים. פגישה שנתקיימה בין הצדדים לא הניבה פרי, לטענת הנתבעת משום שהתובעת הציבה דרישות כספיות מופרזות.

1.7        בשלהי שנת 2000 נודע לתובעת כי מוצרים הנושאים שמות זהים למוצרים נשוא הדיון והכוללים מרכיבים דומים, הגיעו לשוק המקומי, לאחר ששווקו על ידי הנתבעת 5. על  האריזות נרשם כי המוצרים יוצרו על ידי הנתבעת 4 עבור הנתבעות 1 ו- 5. בירור שנעשה במשרד הבריאות העלה כי אין בידי מי מהנתבעות הנ"ל כל רישיון, וכי שיווקם נעשה בניגוד לחוק. לאחר שמשרד הבריאות הודיע לנתבעת 5 בחודש מרץ 2001 כי למוצרים המשווקים על ידה אין רישיונות כדין, נקטה נתבעת זו לדבריה בפעולות מיידיות. בין היתר אספה את כלל המוצרים מהשוק והשמידה אותם, הפסיקה את ההתקשרות לייצורם  ונמנעה מלייצרם אף בהמשך, למעשה עד עצם היום הזה.

1.8        התובעת טענה כי במעשים המתוארים לעיל, הפרה הנתבעת 1 את ההסכם ו/או קיימה אותו שלא בתום לב ושלא בדרך מקובלת. הנתבעים 2 ו- 3 אחראים לאותן הפרות מצד הנתבעת, מכוח ערבותם לחוזה ומכוח שטר החוב עליו הם חתומים.  כמו כן טענה התובעת כי הנתבעות 1, 4 ו- 5 ביצעו גניבת עין וגרמו לכך שמוצרים השייכים לתובעת יוצגו כאילו היו  שלהן או קשורים אליהן. בנוסף נטלו אותן נתבעות את המוניטין של התובעת, את שמות המוצרים והרכבם ואת המידע והעמל הרב שהשקיעה, תוך שהן עושות עושר שלא כדין. עוד טענה התובעת כי הנתבעות הנ"ל ביצעו גזל סוד מסחרי שבבעלותה הבלעדית, תוך שימוש במרכיבים שהיא פיתחה ועשתה בהם שימוש בלעדי. מכאן התביעה.

2.         תוקפו של ההסכם

2.1        הצדדים נחלקו בשאלת תוקפו של ההסכם, כאשר התובעת טוענת מחד כי ההסכם עמד בתוקפו משלא ניתנה לגביו כל הודעת ביטול מאת הנתבעת, הגם שחלפו שלוש השנים הראשונות, בעוד הנתבעים טוענים כי ההסכם בוטל בין אם במפורש ובין אם על דרך ההתנהגות, לאחר שנזנח על ידי הצדדים. הנתבעים ציינו כי בכל מקרה הציגה התובעת בפניהם מצג לפיו פקע החוזה ואינו בתוקף עוד. בכך נהגה עמם בקיום החוזה שלא בדרך מקובלת ובחוסר תום לב.

2.2        אין חולקין כי במחצית השניה של תקופת ההסכם, לא נעשתה ולו הזמנה אחת של אילו מהמוצרים מאת התובעת. גם אם נכונה גרסתו של מנהלה לפיה עמדו הצדדים בקשר רציף, מבחן התוצאה מדבר בעד עצמו. בפועל לא נעשו כל הזמנות משך פרק זמן ניכר, עוד כשעמד החוזה בתוקפו, היינו עוד לפני תקופת ההארכה. העובדה שמנהל התובעת הציג אי אלו פרוספקטים הכוללים את המוצרים, באחת התערוכות בהן השתתף בחו"ל אין בה כדי לשנות את התמונה, משום שהוא עצמו הודה כי נסיעתו לא יוחדה לאותם מוצרים וכי הצגת החומר הפרסומי נועדה לסייע לנתבעת לקדם עסקיה. אין לראות בכך עדות לפעילות הקשורה או נגזרת מהתחייבויות הצדדים על פי ההסכם.

2.3        גם בתום תקופת ההסכם לא נעשו כל הזמנות אצל התובעת, ולמעשה הפעם הראשונה שבה דובר על המוצרים היתה זמן קצר לאחר שהנתבעת 5 רכשה את השליטה בנתבעת 1 ויזמה פגישה עם מנהלי התובעת. מה שארע באותה פגישה ולאחריה מצביע לדעתי באופן ברור על כך שהתובעת הציגה מצג לפיו ההסכם בא אל קצו ולמעשה הסכימה בדרך של התנהגות לעובדת פקיעת תוקפו. אנמק את טעמיי למסקנתי זו.

2.4        בפגישה שהתקיימה בין הצדדים באחד מבתי הקפה ברח' נורדאו בחיפה, השתתפו מנהלי התובעת, יוסף אנטון ואסתר פומרנץ מצד אחד, וכן אלכס מאור מנהל הנתבעת 5 וד"ר משה פודר. הצדדים חלוקים על תוכן הדברים שנאמרו באותה פגישה. מחד, טענו מנהלי התובעת כי הם ציינו באופן מפורש את החוזה שנחתם בשנת 1996 והפנו לכך שעודנו בתוקף. מאידך טענו הנתבעים כי זכרו של ההסכם לא עלה כלל לא במישרין ולא בעקיפין.

            בשאלה זו מצאתי להעדיף את גרסתם של הנתבעים לפיה נמנעה התובעת במהלך אותם מגעים מלהזכיר את דבר קיומו של הסכם תקף ושריר, הקושר ומחייב את הצדדים. מסקנתי זו נסמכת על מספר טעמים. ראש וראשון - העובדה שטענה זו לא זכתה לכל התייחסות בתצהירי עדותם הראשית של מנהלי התובעת (ת/1 ו- ת/2) מעוררת תמיהה, נוכח המחלוקת הברורה והחזיתית בשאלת תוקפו של ההסכם והבהרת עמדתה של הנתבעת לעניין זה. עיון בתצהירו של מר אנטון כמו גם תצהירה של הגב' פומרנץ מלמד כי לא נאמרה בהם מילה וחצי מילה אודות כך שהזכירו במפורש את קיומו ותוקפו של ההסכם, במסגרת אותה פגישה שנתקיימה בין הצדדים. 

            לא זו בלבד, אלא שבתצהיר תשובות לשאלון שמסר מר יוסף אנטון, הוא התחמק מליתן תשובה ברורה לשאלה שנשאל בסוגיה זו. בשאלה 9 לשאלון, נדרש מר אנטון להתייחס לשאלה באם במהלך המו"מ שהתקיים בין הצדדים בשנת 2000 מסר נציג התובעת לנציגי הנתבעת 1 או 5, כי ההסכם בין הצדדים משנת 1996 עודנו בתוקף. בתשובה לשאלה זו, השיב מר אנטון, כי בשנת 2000 לא התנהל מו"מ כי אם פגישת עבודה והיכרות עם נציגי הנתבעת 5 וכי במעמד זה הודע לו לראשונה כי הנתבעת 5 רכשה את רוב מניותיה של הנתבעת 1. תשובה מתחמקת זו, עם כל הכבוד, אין בה מענה לשאלה ישירה, פשוטה וברורה שנשאל מנהל התובעת. כשדברים אלה מצטרפים  לעובדה שגרסתם המאוחרת של עדי התובעת לא הועלתה בתצהירי העדות הראשית, מעורר הדבר ספקות בנוגע לנכונות הדברים שנשמעו מפיהם בשלב מאוחר, רק במסגרת חקירתם הנגדית.

            לעומת זאת, מסר ד"ר פודר גרסה ברורה, בהירה, קוהרנטית ומשכנעת לגבי הדברים שעמדו על הפרק באותה פגישה. בתצהירו (נ/6 - סעיף 6 ג') העיד כי באותה פגישה "חרף העובדה כי כל כולה נסובה סביב ייצור התכשירים שפותחו על ידנו, לא אמר מר אנטון דבר וחצי דבר אודות קיום הסכם אשר יתכן כי מחייב את הנתבעת 5 לבצע הזמנות דווקא באמצעות התובעת ולא נעשתה על ידו כל התייחסות שהיא להסכם". עדותו של נתבע זה עשתה עלי לאורך כל הדרך רושם חיובי, מהימן ואני מקבל את גרסתו לפיה לא העלתה התובעת, ולו ברמז, את נושא קיומו של הסכם מחייב, תקף ושריר בין הצדדים.