ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לבי נ' שרעבי ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים לתובעים על נזקים שנגמרו לרכב התובע 2 , מבוטחה של התובעת 1 באירוע של תאונת דרכים בה היה עורב גם רכב נהוג בידי 1 ,שנמסר לו לנהיגה ע"י הנתבע 2 , והנמצא בבעלותם של הוריו של הנתבע 2.

התובע 2 הוא הבעלים של הרכב שניזוק בתאונה . התובעת 1 היא המבטחת של הרכב בביטוח רכוש מקיף ואשר שילמה למבוטחה התובע 2 פיצויים על פי תנאי פוליסת הביטוח המכסה את הרכב, והגישה תביעה זו במסגרת זכותה על פחי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח .

בכתב התביעה נטען כי ביום 8/3/08 עת חנה הרכב במקביל למדרכה סמוך לביתו של התובע 2 נפגע ע"י הרכב נהוג בידי הנתבע 1 . התובעים מייחסים לנתבעים את האחריות לאירוע התאונה וגירמת הנזק לנתבע מספר 1 כמי שנהג ברכב , איבד שליטה עליו ופגע ברכב התובע 2 שחנה לתום בעליו לצידי הדרך, ולנתבע 2 כמי שהתיר לנתבע 1 את השימוש ברכב.

בישיבת יום 20/1/10 הודיעו באי כוח הצדדים לבית המשפט כי אין מחלוקת ביניהם כי אין לייחס למבוטח התובעת, הוא התובע 2 כל אחריות לאירוע התאונה , וגם לא היתה מחלוקת כי התובעת 1 שילמה לתובע 2 את הסכום 12161 ₪ לאחר ניכוי השתתפות עצמית, וכי למעשה המחלוקת היחידה היא בין הנתבעים לבין עצמם מי מהם ישא בנטל הפיצוי לתובעים .

העובדות שניגלו במהלך שמיעת הראיות.

בישיבת יום 20/1/10 העידו ראשון הנתבע מספר 1 אריאל שרעבי. מעדותו עולה כי בתאריך התאונה יום ששי בערב הודיע לו הנתבע 2 כי יש לו דירה ללא הורים, יען כי הוריו של הנתבע 2 נסעו ואינם נמצאים בדירתם, ואז הוסכם כי "החברה'" יבואו אליו וכי בלילה יסעו ברכב של הורי הנתבע 2 בשעה 02:00 לפנות בוקר שבת 8/3/08 לקח הנתבע 2 את מפתחות הרכב של הוריו, כאשר שני חברים, הנתבע 1 ועוד חבר ממתינים לו למטה בכביש. הנתבע 2 נכנס לרכב ,הכניס את מפתח ההתנעה לסוויץ ולא יכול היה להתניע את הרכב כי מדובר בשבת . אז הוא שיחרר את בלם היד , הנתבע 1 ועוד חרב עזרו לו לדרדר את הרכב לכיוון מטה , וכשהוא הגיע לאמצע הכביש, התניע את הרכב והוא החל נוהג בו כאשר הנתבע 1 ועוד חבר איתו ברכב. לאחר זמן עצר הנתבע 2 את הרכב , והחברה החליפו נהגים. כאשר הנתבע 2 עובר לשבת ליד הנהג, ואילו יצחק גרושקביץ החבר השלישי יושב מאחורי ההגה .

גרושקביץ עשה סיבוב, ולאחר מכן עצר , ושוב החברה' החליפו נהגים , כאשר הנתבע 1 יושב מאחורי ההגה ונוהג ואילו הנתבע 2 יושב לידו . במהלך נהיגת הנתבע 1 בתורו ברכב, אירעה התאונה ונגרם הנזק לרכב התובע 2 .

לכל שלושת הצעירים לא היה רישיון נהיגה .

סיפור זה אושר ע"י שני העדים הנוספים מעטם ההגנה , והם הנתבע 2 בעצמו , ומר יצחק גרושקביץ

עלי להקדים ולומר כי מוזרה לא מעט העובדה כי שני הנתבעים מתנערים מהאחריות לאירוע התאונה וכל אחד מהם מגלגל את האחריות לאירוע על חברו . עוד יותר מוזרה טענתו של אב כוח הנתבע 1 כי " מדובר בנערים דתיים שהיו אז קטינים בני 18 , ללא רישיון נהיגה ואין ספק כי ההזדמנות שניתנה להם לנגוס בפרי האסור קסמה להם וריגשה אותם "!!. יש בסיכומי בא כוח הנתבע מספר 1 , מעין תירוץ והבנה למעשהו של הנתבע 1 , ואף קורטוב של סימפטיה לשלושה צעירם משועממים, אשר עמדו בפני הזדמנות לנגוס בפני האסור, לנהוג ברכב ללא רשות בעליו, וללא רישיון נהיגה , וללא מיומנות בנהיגה , לגרום תאונה ונזק לרכושו של הזולת אשר החנה את רכבו בתמימותו לצידי הכביש . מזל גדול הוא כי התאונה התרחשה בשעות הקטנות של הלילה כשאין נפש חיה בכביש, ואינני רוצה לחשוב מה היה קורה אילו הולכי רגל בדרכם לבית כנסת או ממנו היו בכביש באותה עת.

מכל מקום טענתו של הנתבע 1 בתמצית היא כי יש להטיל את האחריות על הנתבע 2 אשר הוא הביא את המפתחות מחדר ההורים, הוא זה שהגה את הרעיון לעשות סיבוב , והוא זה שמסר את הרכב לידי גרושקביץ ולאחר מכן לנתבע 1 , והוא זה האחראי , לטעמו של הנתבע 1 , לכל האירוע ותוצאותיו .

בא כוחו המלומד של הנתבע 1, מודה, ועל כך יבורך, כי אין לנקות את מרשו מאחריות לאירוע התאונה , אך יש לחייב גם את הנתבע 2 באחריות ובתשלום מחצית הנזק שנגרם .

לעומת זאת חוצפתו של הנתבע 2 , לא ידעה גבול.

אן מחלוקת בין הצדדים, קרי הנתבעים בינם לבינם, כי הנתבע 2 הוא בנם של בעלי הרכב. המפגש התקיים בבית הוריו. הוא זה שהגה את הרעיון לקחת את הרכב של ההורים, ולעשות סיבובים בשכונה . הוא זה שלקח את המפתחות מחדר ההורים, דרדר את הרכב עד מקום שהיה ניתן להתניע, נהג ראשון ברכב כאשר אין בידו רישיון נהיגה. לאחר סיבוב הוא מסר ליצחק גרשקוביץ את הרכב והרשה לו ליהנות גם הוא " מנגיסה בפרי האסור" ולאחר שגרושקביץ סיים את הנסיעה עצר בצד, ולפי בקשת הנתבע 2 ובהסמכתו המלאה הועבר הרכב לידי הנתבע מספר 1 אשר נגה בו , גם הוא ללא רישיון נהיגה , וגרם לתאונה .

צודק בא כוח הנתבע 1 כי בנסיבות אלו, אין הנתבע 2 יכול לנקות את עצמו מאחריות ולטעון , כפי שהוא טוען בתמימות מעושה , כי הוא לא נהג ברכב בשעת התאונה ולא גרם לה .

סעיף 12 לפקודת הנזיקין קובע לאמור

12. אחריות של משתף ומשדל

לענין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהא חב עליהם.

אין כל ספק כי סעיף זה חל על המקרה שלפני, שכן הנתבע 2 שיתף את עצמו, סייע , פיתה את הנתבע 1 והרשה לו לבצע את הנהיגה שבמהלכה בוצע העוולה . נכון אומנם כי הנתבע 2 לא היה שותף למעשה הרשלני של התאונה גופא , אך אין לתת לסעיף 12 פרשנות מצמצמת על פיה רק סיוע או הרשאה או פיתוי למעשה התאונה עצמו יטיל עליו אחריות, אלא יש לתת לו פרשנות מרחיבה שתחול גם על הנסיבות ,ויצרת אותן נסיבות בהן בוצעה העוולה .