ביטוח ימי, נטל ההוכחה, התיישנות, שיבוב

1.                     ההליך:

            א.         בפני תביעה, שהחלה כתביעה לתשלום תגמולי ביטוח שהגיש מבוטח - חברת "קל מ.א.א. יצור וסחר בע"מ" (להלן: "התובעת") כנגד מבטחו - "המגן חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "הנתבעת מס' 1"), בגין אירוע ביטוחי נטען (אבדן מטען), אשר הסתיימה, בעיקרה, כתביעה להחזר הוצאות משפט שהוציאה התובעת לשם הקטנת הנזקים שנגרמו לה עקב אבדן המטען.

            ב.         לתביעה צורפה חברת "און אקספרס בע"מ" (להלן: "הנתבעת מס' 2") כנתבעת נוספת, בטענה כי היא, שעיסוקה ומומחיותה בשילוח בינלאומי, התחייבה כלפי התובעת להוביל את המטען הנדון ליעד המבוקש וברי, כי אי הגעתו ליעדו מלמד על הפרת התחייבות חוזית זו ו/או על רשלנות מצדה בביצוע התחייבויותיה.

            ג.          הנתבעת מס' 1, שלחה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת מס' 2 בטענה, כי הינה זכאית לשיפוי ממנה בגין כל סכום שתחוייב לשלם לתובעת, אם תחוייב, שכן הנתבעת מס' 2 הינה האחראית לקרות האבדן הנטען.

            ד.         הנתבעת מס' 2 והצד השלישי, שלחה הודעה לצד רביעי לחברת הספנות, ארדו ספנות בע"מ (צד רביעי מס' 1), לחוכרת האניה בה הובל המטען - Lykes Bros. Steamship Co. Inc. (צד רביעי מס' 2) ולצבא ארה"ב (צד רביעי מס' 3). ההודעה כנגד צדדים רביעיים מס' 1 ו - 2 נדחתה מפאת התיישנות (בהתאם להחלטת הש' ד"ר ד' פלפל בהמר' 16611/91, המסונפת לתיק זה). באותה החלטה אף נקבע, כי מאחר שצבא ארה"ב לא התגונן, ינתן פסק-הדין כנגדו, בתום הדיון המשפטי.

2.                     העובדות שאינן שנויות במחלוקת הצריכות לענין:

            א.         התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, ביצור וסחר.

            ב.         הנתבעת מס' 1 הינה חברה העוסקת בענף הביטוח.

            ג.          הנתבעת מס' 1 הוציאה לתובעת, ביום 6.12.87, פוליסת ביטוח ימי, אשר שימשה כמסגרת לביטוח משלוחים שונים אשר התובעת התכוונה לייצא לחו"ל בדרך הים. לפוליסה הוצאו שתי תוספות, מיום 28.2.88 ומיום 24.3.88 (נספח ב' לכתב התביעה ות10/) (להלן: "הפוליסה").

            ד.         הנתבעת מס' 2 הינה חברה העוסקת בשילוח בינלאומי.

            ה.         בשנת 1987 התקשרה התובעת עם צבא ארה"ב בהסכם לאספקת 3,310 מכסים (cover assemblies) לבסיסים צבאיים שונים ברחבי ארה"ב (ת1/ -להלן: "חוזה האספקה").

            ו.          בחודש יוני 1988 התקשרה התובעת עם הנתבעת מס' 2 ומסרה לה משלוח של 335 מכסים מתוצרתה (להלן: "המשלוח"), לשם הובלתם לבסיס הצבאי שבמכניקסברג, פנסילבניה, ארה"ב.

            ז.          בקשר למשלוח הוציאה הנתבעת מס' 1 לתובעת, ביום 26.6.88, תוספת לפוליסה וביום 21.6.88 תעודת ביטוח (ת11/).

            ח.         ביום 26.6.88 הוציאה הנתבעת מס' 2 לתובעת, שטר מטען משולב מס' 039/1, בגין המשלוח ובמקביל הוטען המשלוח על גבי האניה HOWELL LYKES , אשר הפליגה עמו לארה"ב.

            ט.         על-פי תנאי חוזה האספקה, היתה התובעת רשאית להגיש לצבא ארה"ב דרישת תשלום בגין כל משלוח, מיד עם שילוחו, לאחר שנבדק על-ידי נציג הצבא במפעלי התובעת ובטרם הגיע לתעודתו (ראה: ת8/). בהתאם לכך, שילם צבא ארה"ב לתובעת את התמורה בגין המשלוח, בסך של 42,605.30$, ביום 27.7.88 (ראה: ת7/ -ת9/).

            י.          המשלוח לא הגיע ליעדו.

            יא.        בחודש אפריל 1989, הודיע צבא ארה"ב לתובעת על הפסקת חוזה האספקה.

            יב.        על-פי תנאי חוזה האספקה, התובעת היתה זכאית לפיצוי כספי בגין הפסקת חוזה האספקה.

            יג.         פיצוי כאמור אכן שולם לתובעת, אך בקיזוז הסכום ששולם לה בשעתו כתמורה בגין משלוח, היינו, בניכויי של 42,605.30 דולר של ארה"ב (ראה: סע' 14.2 לת22/).