ביזאוי נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה פראג-לבוא), אשר הרשיעה את המערער בהיעדרו, בנהיגה ללא רישיון בתוקף, מיום 28.02.09 עד יום ביצוע העבירה, 14.11.10.

המערער לא התייצב למרות שהוזמן לבית משפט קמא, ובית משפט קמא גזר דינו לעונש פסילה בפועל של שישה חודשים לאחר שעיין בגיליון הרשעותיו. בנוסף, קנס של 2,000 ₪ ופסילה מותנית של שישה חודשים.

בית המשפט קבע בגזר דינו שרישיון הנהיגה פקע תקופה ארוכה ועברו של המערער מכביד. בערעורו, טוען המערער, שטען בעצמו, שהיה לו רישיון זמני עד ארבעה ימים קודם ליום ביצוע העבירה, ורישיון קבוע לא היה בידו מהסיבה שרישיונו, אשר לא הוארך עקב אי-תשלום קנסות, למעשה היה צריך להיות מוחזר לו בשל ששילם את הקנסות, אך טעות של משרד הרישוי והמרכז לגביית קנסות יחדיו מנעה את העברת אותו רישיון לידי המערער.

המדינה מתנגדת לערעור, מציגה את גיליון הרשעותיו של המערער, שלחובתו 22 הרשעות קודמות, כשהוא נוהג משנת 1997, ומציגה את הפסיקה של בית המשפט העליון על כך שכאשר עסקינן בעבירות של נהיגה ללא רישיון בתוקף תקופה שבה מחזיק אדם רישיון זמני, לא תיזקף לזכותו בחישוב תקופת הנהיגה ללא רישיון.

ראשית, לעניין הפסיקה, אכן זו פסיקתו של בית המשפט העליון, אם כי, אפנה לרע"פ 1729/11, מוראד מסרי נ' מדינת ישראל [טרם פורסם, מיום 04.05.11] מפי כב' השופט רובינשטיין, אשר באותו עניין עצמו, אמר "הטרידה אותי השאלה של היחס בין הגישה בתחום הפלילי ברישיון זמני..." תוך שהוא מתייחס לרע"פ בעניין שגיא ואומר, שגם אני, עם כל הצניעות, די מוטרד מהעניין ומהצדק שבו.

בכל אופן, בנסיבות מקרה זה, ההרשעה הייתה כדין. מנגד, הנני סבור שהעונש שהוטל בבית משפט קמא חמור שלא במידה הראויה, ההרשעה תישאר על כנה ואקצר את תקופת הפסילה בפועל שהוטלה על המערער, ורק אותה, לתקופה של שלושה חודשים במקום שישה חודשים, שהוטלה שם.

הנני קובע שהמערער ישלים את תקופת הפסילה בפועל שעוד נותרה לו, בהינתן דבריו שלמרות שקיבל עיכוב ביצוע מבית משפט זה, לא נטל את רישיונו.

תחילת הפסילה מיום 07.03.11.

הקנס ישולם לכל המאוחר כולו, עד יום 01.07.11.

ניתנה והודעה היום ה' אייר תשע"א, 09/05/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: