ביזאוי מרים נ' לוי רמי ואח'

החלטה

בקשת נתבעת במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "החוק"].

הנתבעת מבקשת להגיש לתיק בית המשפט, במסגרת ראיותיה, חוות דעת מומחי בית המשפט שניתנו במסגרת תביעה אחרת של התובעת. הנתבעת לא הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור לא בקדם המשפט ולא כיום, בעיצומה של שמיעת הראיות.

בתביעתה הנוכחית, דורשת התובעת פיצוי בגין תאונת דרכים מיום 4.9.03. [להלן – "התאונה"]. וועדה רפואית לנפגעי עבודה ליד המל"ל, העמידה את נכויותיה תוצאת התאונה כדלקמן:

א. נוירולוגית – 20%, לאחר ניכוי 10% בגין מצב קודם.

ב. נפשית – 15%.

קביעות אלה הינן קביעות על פי דין כמשמעות הדבר בסעיף 6 ב' לחוק.

מסתבר כי התובעת נפגעה בעבר בתאונת דרכים מיום 13.2.96 [להלן – "התאונה הקודמת"]. בית המשפט שדן בתביעתה בגין תאונה קודמת זו, מינה מומחים מטעמו בתחומי האורטופדיה והנוירולוגיה. הללו קבעו לתובעת נכויות שונות וכמובן גם קשר סיבתי בינן לבין התאונה הקודמת.

טענת הנתבעת היא למעשה כי תלונות התובעת היום, בהתייחס לתאונה, זהות לתלונותיה בפני מומחי בית המשפט בהתייחס לתאונה הקודמת.

בהחלטות קודמות פסלתי קו חקירה של הנתבעת שמטרתו הבאת ראיות לסתור "בדלת האחורית".

לטענת הנתבעת, היא אינה מבקשת לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות על פי דין, אלא לפגום באמינות התובעת במישור העובדתי.

אין בידי לקבל טענה זו:

ראשית, חוות דעת מומחה בתביעה אחרת, הינה עדות סברה / שמיעה בלתי קבילה בתביעה הנוכחית. החריג המאפשר קבלת עדות כזו – מצוי בתביעה במסגרתה מוגשת חוות הדעת ולא בתביעה אחרת.

שנית, אין לטעמי ערך רב בהשוואת תלונות התובעת בין המומחים בעבר לבין הוועדה הרפואית. חשיבות התלונות אינה כשלעצמה והקישור שלה ל"אמינות" התובעת הינו מלאכותי בעיני. ברור כי הנתבעת מבקשת לסתור למעשה, את קביעת הוועדה הרפואית על קשר סיבתי בין התאונה לבין נכויותיה, כולן או חלקן, בפרט בתחום הנוירולוגי. אזכיר כי קשר סיבתי כלול אף הוא במסגרת קביעת הנכות על פי דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב תמוז תש"ע, 24 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: