ביהם נ' חלבני

פסק דין

עניינה של תובענה זו הוא דמי תיווך אשר לטענת התובע, זכאי הוא לקבלם מידיו של הנתבע.

לדברי התובע, העוסק בתיווך, התקשר עם הנתבע בעסקה לתווך מקרקעין לצורך מכירת נכס בבעלות הנתבע. הנתבע נמנע מלחתום על טופס הזמנת התיווך עליו נוהג התובע להחתים את לקוחותיו, מטעמים "דתיים ועדתיים" אך הבטיח כי ישלם את דמי התיווך. התובע עמל על מציאת קונה לנכס והביא מספר מתעניינים לראותו. בשלב מסוים, פנה התובע לחברו, זאב רייס, מתווך גם הוא, וסיכם עימו כי ינסה לאתר קונה לנכס כאשר התובע וחברו סיכמו כי התובע יקבל את חלקו מן הנתבע ואילו חברו המתווך יקבל את חלקו מן הקונה אשר יביא. בהתאם לכך, נמצא קונה אשר הובא על ידי החבר רייס והתקיימו פגישות בהם נכחו התובע, הנתבע, מר רייס והקונה. בסופו של דבר, בוצעה העסקה בחודש נובמבר 2009 כאשר שוויה 1,180,000 ₪. כמתוכנן וכמוסכם, זכה מר רייס לשכרו מן הקונה, אולם הנתבע לא שילם לתובע את שכרו עבור התיווך ומכאן התביעה.

הנתבע הכחיש מכל וכל כי התקשר עם התובע בעסקת תיווך כלשהי. הנתבע הודה בכתב ההגנה כי "נערכו מספר פגישות בודדות בהן נכח התובע יחד עם מר זאב רייס", אולם לדבריו, השניים לא הציגו עצמם כמתווכים בפניו ובפועל, נפגש הנתבע עם הקונה באופן עצמאי ולא עם התובע או עם מר רייס. הנתבע עמד על כך שלא חתם על הזמנת תווך וטען כי בשל כך, אין התובע זכאי, על פי החוק, לדמי תווך.

בדיון העידו התובע והנתבע.

עוד העידו, מטעם התובע, המתווך מר זאב רייס, וכן מר ליאור קוינטנר.

מר קוינטנר העיד כי הובא על ידי התובע לראות את הנכס הנדון. הוא נפגש עם הנתבע ושוחח עימו על הנכס ועל מחירו, אך מאחר שמחיר הנכס היה גבוה, לטעמו של מר קוינטנר, לא המשיך במו"מ באשר לנכס זה. מר קוינטנר מסר כי התובע ליווה אותו לנכס שם נפגשו עם הנתבע וכי היה ברור לכל הנוכחים, בהם גם לנתבע, כי התובע הוא המתווך של הנכס.

מר רייס, מסר גרסא התומכת בגרסתו של התובע וגם הוא טען כי בפגישות בהן נכחו גם התובע והנתבע, ברור היה לכל, כי התובע הוא המתווך של הנכס.

עדותו של התובע היתה סדורה ובהירה. היא נתמכת בעדויות העדים ושלושת אלו הותירו רושם מהימן.

לא אוכל לומר דברים דומים על עדותו של הנתבע.

מתקשה אני לקבל את טענת הנתבע כאילו בכל פגישותיו עם התובע, סבר כי התובע מנסה סתם כך להתחבב עליו כידיד, בעוד שכל אותה עת, כך לטענת הנתבע, כלל לא ידע כי התובע הוא מתווך. הנתבע שב וחזר על הטענה כי התובע לא הציג בפניו תעודת מתווך וכי לא היה במשרדו, אולם מעדותו ברור היה כי פגש בתובע פעמים רבות, בין היתר, במפגש שהתקיים בבית הנתבע עצמו, בנוכחות מר רייס והקונה, כאשר גם באשר לאותו מפגש, הקפיד הנתבע לטעון כי סבר שהתובע ומר רייס נמצאים שם כך סתם, כחבריו של הקונה. התנהגות הנתבע במהלך עדותו, סתירות ושינויי גרסאות, עתים אף במהלך משפט אחד, הותירה רושם בלתי-מהימן לחלוטין, מה גם שהנתבע לא טרח להביא עימו כל ראיה נוספת שיש בה כדי לתמוך בגרסתו, כך למשל, יכול היה הנתבע להביא את קונה הנכס כעד באשר לפגישה בבית הנתבע, אולם מסיבות השמורות עימו, בחר שלא לעשות כן.

לאור האמור, אני מקבלת את גרסת התובע, הנתמכת בעדויות שני העדים והראויה לאמון בעיניי ודוחה את גרסת הנתבע. אני מקבלת, אם כך, את טענת התובע, כי סיכם עם הנתבע, בעל פה, כי יעשה למכירת הנכס ויזכה לדמי תיווך בעבור עבודתו.

חרף מסקנתי זו, לאור הוראות חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המתווכים") אין התובע זכאי לדמי תיווך.

על פי סעיף 9 (א) לחוק המתווכים:

"מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת".

סעיף 14 לחוק המתווכים מוסיף וקובע כי :

"(א) מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה:

(1)   הוא היה בעל רשיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20;

(2)  הוא מילא אחר הוראות סעיף 9;

(3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב."