ביהם ואח' נ' פריד

החלטה

בקשת רשות ערעור זו מופנית כלפי החלטת כב' רשם ההוצל"פ דניאל דמביץ אשר קיבלה את בקשת המשיב לעיין מחדש בהחלטה קודמת שניתנה על ידו והורה לעדכן את החוב בתיק ההוצל"פ בהתאם לאותה החלטה.

ביום 5.5.13 נתן כב' הרשם שתי החלטות. על החלטה אחת שבה נקבע כי המבקשות ניסו לגבות חוב גבוה ממה שנפסק תוך ניסיון רמיה הגישו המבקשות ערעור שהתקבל על ידי כב' השופטת אבמן מולר. ההחלטה השניה נוגעת לגובה החוב בתיק, המשיב טען כי החוב נפתח על סכום לא נכון בשל כך שהמבקשות הגיעו להסכמה, עם אחת הנתבעות בתיק ביהמ"ש שבו ניתן פסק הדין שהוגש לביצוע בתיק ההוצל"פ, ולפיה נדחה מועד תשלום החלק שלה בפסק הדין. משכך פני הדברים לא היה מקום לפתוח את תיק ההוצל"פ על מלוא סכום החוב שנקבע בבית המשפט. לצורך הוכחת טענה זו צירף ב"כ המשיב מכתב שהועבר בין ב"כ המבקשות לבין ב"כ אותה צד ג' שהיתה אחת הנתבעות בבית המשפט ממנו עולה, לטענתו, שהיה הסכם כאמור ולפיכך תיק ההוצל"פ לא נפתח על הסכום הנכון. הבקשה הוגשה כבקשה לעיון מחדש מחמת מציאת ראיה זו שנודעה למשיב רק לאחר שניתנה החלטה קודמת של רשם ההוצל"פ לגבי גובה החוב (החלטה מיום 5.5.13ׂ).

רשם ההוצל"פ אף שהביע אי נוחות מהפרקטיקה להגיש בקשה לעיון חוזר במקום ערעור, קיבל את הבקשה, לאחר שביקש את תגובת המבקשות, וקבע את הדרך לחישוב החוב מחדש תוך חיוב המבקשות בהוצאות. יש לציין שבתגובה שהגישו המבקשות לבקשה לעיון מחדש שהוגשה בלשכת ההוצל"פ הן לא התייחסו לתוכן המכתב שהיווה את הראיה החדשה, אלא לעצם האפשרות להגיש בקשה לעיון מחדש ולעניין היות המכתב "ראיה חדשה".

על החלטה זו הוגשה הבר"ע שבפני המבקשות חוזרות על הטענה שאין הליך של עיון מחדש בהחלטה של רשם ההוצל"פ, בוודאי לא בהחלטה מהותית. תקנה 126 לתקנות ההוצאה לפועל המאפשרת פניה לרשם ההוצל"פ לתקן טעות לא חלה על תיקון החלטות מהותיות. הדרך הנכונה היא הגשת ערעור או בר"ע, לפי הענין. שכן, בערעורים על החלטות רשם ההוצל"פ ניתן להעלות גם עובדות חדשות שלא הועלו בפני רשם ההוצל"פ. המבקשות טוענות גם כי די בעובדה שהבקשה לעיון מחדש הוגשה לרשם ההוצל"פ ללא תצהיר על אף שהיא נסמכת, לפי הנטען בה, על עובדות חדשות שנודעו למשיב לאחר החלטה קודמת, כדי לדחות את הבקשה. עוד טוענות המבקשות כי גם הטענה לפיה מדובר בעובדות חדשות אינה נכונה שכן כבר בעבר העלה המשיב טענה זו. המבקשות טוענות כי גם הטענה שנכרת הסכם בין המבקשות לבין אותה נתבעת צד ג' אינה נכונה שכן מכל מערכת המכתבים שהוחלפו בין ב"כ המבקשות לב"כ אותה נתבעת , שמתוכה צירף המשיב רק מכתב אחד שמהווה לטענתו את הראיה החדשה, עולה כי לא נכרת הסכם כלשהו במועד פתיחת תיק ההוצל"פ. כל שהתנהל הוא מו"מ בין המבקשות לבין אותה נתבעת בקשר למועד תשלום החוב אך מו"מ זה לא הגיע לכלל הסכם.

הבקשה הועברה למשיב שטען כי יש לרשם ההוצל"פ סמכות לשנות החלטות שלו, גם החלטות מהותיות. הבקשה שהוגשה לרשם ההוצל"פ לוותה במכתב שהתקבל אצל המשיב רק אחרי החלטה קודמת של כב' הרשם. מהמכתב עולה במפורש שהיתה הסכמה בין ב"כ המבקשות לב"כ הנתבעת הנוספת בענין מועד התשלום של חלק החוב החל עליה. גם מההתכתבות הנוספת עולה שבמועד פתיחת תיק ההוצל"פ היתה הסכמה, שבוטלה מאוחר יותר, לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ. מכל מקום, ברור שבמועד פתיחת התיק היתה הסכמה על דחיית התשלום של אותה נתבעת לכן תיק ההוצל"פ לא נפתח על הסכום הנדון.

בדיון שנערך בפני הצדדים חזרו למעשה על טיעוניהם בכתבי הטענות, כאשר המבקשות מצרפות את החלטת כב' השופטת אבמן מולר שניתנה בערעור הנוסף- הנזכר לעיל- שהגישו שהתייחסה לקביעות כב' הרשם לגבי ניסיונות ההטעיה של המבקשות ובא כוחם, כאשר בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי לא ניתן היה להסיק שהיה ניסיון כזה. בית המשפט ביטל גם את ההוצאות שהוטלו על המבקשות לטובת אוצר המדינה. ב"כ המבקשות טען כי גם בהחלטה זו יש כדי להביא לקבלת הבר"ע שכן ההחלטה נשוא תיק זה הסתמכה בין היתר על קביעות כב' הרשם כאילו המבקשות ביקשו ליטול את שלא מגיע להם בדרכי רמיה ובית המשפט קבע כבר שלא כך היה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ולאור המחלוקת בפסיקה באשר לסמכותו של רשם ההוצל"פ לעיין מחדש בהחלטות מהותיות שלו, ולאור המחלוקת בין הצדדים הן באשר לשאלה האם מדובר בראיה חדשה שהתגלתה למשיב בסמוך להגשת הבקשה לעיון מחדש או שמא היתה ידועה לו כבר זמן רב קודם לכן, וכן בהתחשב במחלוקת באשר לעצם השאלה האם נכרת הסכם מחייב בין המבקשות לבין הנתבעת הנוספת עוד לפני פתיחת תיק ההוצל"פ, שאלות שכל אחת מהן דורשת בירור עובדתי שיתכן שיש לשמוע לגביו אף עדים נוספים (ב"כ הנתבעת הנוספת ו/או הנתבעת הנוספת בעצמה), מן הראוי לבטל את החלטת כב' הרשם ולהחזיר אליו את הדיון על מנת שיכריע במחלוקת שבין הצדדים באשר לכריתת או אי כריתת הסכם מחייב בין המבקשות לבין הנתבעת הנוספת, לפני פתיחת תיק ההוצל"פ וכן באשר למועד בו נודע למשיב על ההסכמה, לה הוא טוען, שנתנו המבקשות לנתבעת הנוספת לדחות את מועד התשלום לגבי הנתבעת הנוספת. ככל שיהיה צורך בשמיעת ראיות לענין זה מן הראוי שהדבר ייעשה ראשית על ידי כב' הרשם, אף שגם לבית משפט זה היתה סמכות לשמוע ראיות כאמור.

אני מבטל איפוא את החלטת כב' הרשם מיום 9.7.13. ההליך יוחזר לרשם ההוצאה לפועל שיברר את המחלוקות שבין הצדדים כמפורט לעיל ויתן פעם נוספת החלטה בענין גובה החוב ביום פתיחת תיק ההוצל"פ.

אעיר כי המבקשות צודקות בטענתן לפיה משהוגשה הבקשה לעיון מחדש בהעדר תצהיר ומשנטענו בה טענות עובדתיות חדשות היה על כב' הרשם לקבל תצהיר באשר לאותן עובדות ולפיכך ככל שהמשיב עומד על טענותיו הן לגבי ההסכם שנכרת בין המבקשות לבין הנתבעת הנוספת והן באשר למועד בו נודע לו על ההסכם, עליו להגיש לרשם ההוצל"פ תצהיר בעניינים אלה והוא יוגש תוך 20 יום מקבלת החלטה זו.

בהתחשב בתוצאה אין צו להוצאות ויש להחזיר למבקשות את הערבון שהפקידו.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: