ביה"ד ירושלים - דחיית תביעת האישה לזכות בדירת ירושה למרות שיפוץ משותף

לפני ביה"ד נדון הדירה שרשומה על שם האיש אך שני הצדדים גרו וגרים בה עדיין (כיום בשיטת הנסטינג).

רקע ועובדות

הצדדים נישאו זה לזה בשנת 2003. ביולי 2022 הגיש האיש תביעת גירושין כרוכה בביה"ד הרבני.

עד כה התקיימו שני דיונים, בדצמבר 2022 ובאוקטובר 2023.

הצדדים עדיין גרים באותה דירה, אומנם בשיטת הנסטינג, אך די בזה כדי לעכב את גירושיהם. הם ממתינים לסיום הליך הרכוש, ורק לאחר מכן יוכלו להפריד את מגוריהם ולהתגרש.

הדירה שבה גרים הצדדים הייתה של אבי האיש. במקור היא הייתה דירת עמידר, והאב ירש אותה מהאם שנפטרה. האב העביר אותה על שם בנו, האיש. הצדדים שיפצו והרחיבו את הדירה. הם גם לקחו משכנתא בסך של 850,000 ₪.

האיש טוען כי נעשה הסכם מכר בין האיש לבין אביו שלפיו עליו לשלם לאביו סך של 1,460,000 ₪ בסוף 2013. עד כה הוא שילם לאביו סך של 200,000 ₪ בלבד.

לפיכך, אם האישה רוצה לקבל חלק בדירה עליה לשלם גם את חובות הדירה, דהיינו מחצית המשכנתא (חוב המשכנתא עומד כעת על סך של 651,000 ₪) ועוד מחצית החוב שנותר כלפי האב.

אלא שהאיש מבקש יותר מכך, שלאישה לא יהיה שום חלק בדירה היות שבגדה בו עם אנשים רבים.

האישה לעומת זאת טוענת שיש לתת לה שיתוף ספציפי בדירה, ומגיע לה 50% מהדירה. היא טוענת שהפסיקה מוכיחה שאין למנוע ממנה את הרכוש המגיע לה בגלל "בגידה". היא גם מכחישה שבגדה, היא מודה רק שהתכתבה עם אדם ותו לא, אך לא עשתה עימו מעשה של ממש.

היא גם טוענת שהחוזה שמציג האיש מסוף 2013 הוא פיקטיבי, ואין שום חוב כלפי האב. הרישום בהתאם להסכם נעשה בטאבו רק באוגוסט 2022, עם פרוץ המשבר בין הצדדים, וגם הערת האזהרה לטובת האב נרשמה רק באוגוסט 2022. יצוין כי נרשם בהערת האזהרה שיש חוב של 1,430,000 ₪ ולא 1,460,000 ₪. האיש טוען כי במועד ההסכם של מכירת הדירה מהאב לאיש שולמו 30,000 ₪. אך קשה למה לא הופחתו עוד 200,000 ₪ שהועברו לדברי כולם לאב ומהאב לאחי האיש? על זה האיש לא ענה תשובה.

גם אם היה חוב היא טוענת שחלה עליו התיישנות, דהיינו לאחר 7 שנים אי אפשר עוד לתבוע את החוב.

דיון והכרעה

לאחר העיון נראה שאי אפשר לקבל את טענת האישה שלא נעשה הסכם ושהוא פיקטיבי, שהרי אם לא היה נעשה הסכם אז הדירה הייתה נותרת על שם האב והבנק לא היה נותן להם משכנתא. גם יש מסמכים שנמסרו לרשות המיסים ונחתמו ע"י עו"ד במועד הנקוב בהסכם.

בנוסף, אם לא היה הסכם אז הדירה הייתה שייכת לאב ובוודאי שלאישה לא הייתה שום זכות בה.

לפיכך יש לפנינו שתי שאלות לדיון: הראשונה – האם יש שיתוף ספציפי בנכס המדובר. השנייה – אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית ויש שיתוף, האם יש לחייב את האישה ב"חוב" לאבי האיש, או שכיוון שהוא חוב שלא נתבע בפועל עד כה אין לחייבה בו.

באשר לשאלה הראשונה, שאלת השיתוף הספציפי, התשובה היא שלילית:

מאז רכישת הדירה ועד מועד הקרע עברו פחות מתשע שנים, לא מדובר בזמן המוכיח על כוונת שיתוף ספציפי.