ביה"ד חיפה - חיוב כתובה בבעל שמקלל

בפנינו תביעת כתובה שהגישה המבקשת.

תיאור העובדות 

הצדדים נישאו כדת ביום ...... ולהם בת משותפת כבת שלוש. נישואי הצדדים עלו על שרטון ומשכך ניתן פסק הדין לחיוב בגירושין ביום כ"ו באייר תשפ"ד (3.6.24). בסופו של דבר הצדדים התגרשו רק ביום י"ב בחשון תשפ"ה (13.11.24) וכעת המבקשת תובעת את כתובתה.

לטענת המבקשת המשיב עזב את הבית כשנה וחצי אחר הנישואין (שבט תשפ"ב / 01/2022) ולא תקשר עימה כלל. לדבריה, רק אחר שהגישה בקשה ליישוב סכסוך המשיב יצר עימה קשר, ולבקשתו הסכימה לסגור את התיק ולבחון את שלום הבית, לרבות טיפול זוגי, אך הדבר לא צלח.

בתום שנה וחצי מאז שהמשיב עזב את הבית, הגישה המבקשת ביום ז' באב תשפ"ג (25.7.23) תביעת גירושין, אך לטענתה גם אחר הגשת התביעה המשיב לא דיבר עימה כלל, ורק כאשר הופיע לדיון בבית הדין, דיון שהתקיים שנתיים אחר שעזב את הבית, או אז נזכר והגיש בו ביום תביעה לשלום בית. (שורות 3-9 שורות 23-24 לפרוטוקול מיום כ"א שבט תשפ"ד 31.1.24, וכאמור בו ביום הוגשה תביעת שלום הבית).

לטענת המבקשת, חיי אישות פסקו מיד אחר הנישואין, מאחר והמשיב היה סולד ממנה ומכל מגע יד, והגדיל לעשות שכאשר היא ניסתה ליצור קרבה עימו היה קורא לה בשמות גנאי קשים. כמו כן ציינה כי המשיב אינו מקפיד על היגיינה ולבקשתה הסכים 'להשתדל' להתקלח לכבוד שבת. (שורות 38-41 ושורה 45 שם).

המשיב הצהיר שאכן היו כעסים והתנהגות שמנעה תקשורת אך מבקש הוא שלום בית (שורה 20 שם). שאלת בית הדין האם הינו סולד מהמבקשת לא זכתה לתשובה ברורה מלבד הצהרת המשיב 'אני מודה ומתוודה שיש לי קשיים וכעסים. אפשר לשבת להקדיש ולשפר'. (שורה 56 שם).

המשיב הסכים לעצת בית הדין כי ינסה לסלול מסילות ללבה של המבקשת בפסק זמן קצוב וכי בהעדר הצלחה יתגרשו בהסכמה, ואף המשיבה הסכימה לבחון זאת ובלבד שהדבר יעשה ללא תנאים מוקדמים כדרכו של המשיב.

בדיון מיום כ"א באייר תשפ"ד (29.5.24) טענה המבקשת כי למרות שהסכימה לבחון את שלום בית המשיב המשיך במסכת הקללות, עלי עשור ועלי נב'ל, ובית הדין לא ישחית את ההחלטה בציטוט הקללות שבפרוטוקול. (שורות 15-25 שם וראה עוד פניני לשון בשורות 18-20 לפרוטוקול מיום ח' באייר תשפ"ה 6.5.25).

לדבריה, המשיב גם פרסם ושלח קללות אלו לאחרים וכפי שגילתה מהקלטה שהגיעה אליה בטעות, ואף הבת החלה לחזור על אותם קללות.

עוד טענה המבקשת כי המשיב ביקש לחגוג יום הולדת לבת המשותפת לבדו ללא נוכחותה אף שיום ההולדת אינו חל בזמני השהות שלו. משכך הציעה למשיב כי יחגגו יום הולדת משותף אך המשיב סרב והחל לכנותה בכינוי גנאי ליד השכנים. כדי להימנע מקללות נוספות, וויתרה על זמני השהות הקבועים לה ונתנה למשיב את הבת, אך כאמור הוא סירב שתשתתף ביום ההולדת שערך (שרות 35-39 שם).

המשיב הודה בקללות המיוחסות לו, והודה שהמשיך בקללות גם בפסק הזמן שקבע בית הדין לבחון את שלום הבית, אך למרות כל זאת סירב להתגרש ושלא כפי שהסכים בעבר, וחזר על בקשתו לשלום בית (שורות 53- 68 שם ושורה 78 שם).

על מנת לבחון את כנות בקשתו הצהירה המבקשת בדיון כי מוכנה היא לעבור לגור עם המשיב כדי לבחון שוב את שיקום הנישואין, אך המשיב התנה זאת בהשתתפות בשכירות והוצאות הבית, ומשכך נקבע מועד לחקירות (שורה 110 שם).

בדיון מיום ח' באייר תשפ"ה (6.5.25) טען המשיב כי בידו המלצה רפואית שעליו למעט ברחיצה מחמת בעיות עור מהם סובל, ולדבריו המבקשת טענה כי הדבר אינו מענין אותה. (שורה 107 שם).

עוד טען המשיב כי לא עזב את הבית אלא סולק מהדירה בהודעה שקיבל מאם המבקשת, אך המבקשת טענה כי הודעת אמה נשלחה למשיב אחרי שכבר עזב את הבית (שורה 141 שם ושורה 37 שם) ומשכך נדרש בית הדין להחלטה שלפנינו.

דיון והכרעה

כאמור, נישואי הצדדים עלו על שרטון מיד אחר הנישואין, מחמת התנהגות המשיב וכפי שהודה בדבר שהיה בקל'ל באומרו 'יש לי קשיים וכעסים', ויצא ללמד על כל הקל'ל, עד שהמשיב עזב את הבית כשנה ומחצה בטרם הוגשה תביעת הגירושין.

המבקשת ניסתה לשקם את הנישואין ופתחה תיק ליישוב סכסוך ואף הסכימה לסגור את התיק כדי לבחון את שלום הבית בעצת חכמים, אך הדבר לא צלח, וכשנה וחצי אחר שעזב המשיב את הבית הגישה תביעת גירושין.