ביה"ד הגדול - חיוב מופחת בכתובה בשל מעשי 'עוברת על דת' שייתכן שדינם אף כ'כיעור' ו'רגליים לדבר' לחשד בבגידה אף שאין בהם די כדי לקבוע הפסד כתובה ודאי

הנדון: חיוב מופחת בכתובה בשל מעשי 'עוברת על דת', שייתכן שדינם אף כ'כיעור' ו'רגליים לדבר' – לחשד בבגידה, אף שאין בהם די כדי לקבוע הפסד כתובה ודאי

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (הרכב ו) אשר חייב את המערער בתשלום כתובה בסך עשרים ושישה אלף דולר.

פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן במקור בכ"ד בסיוון התשפ"א (4.6.21) ועליו הוגש ערעור שעיקר הטענה בו הייתה כי לא ניתן למערער להוכיח את העילות שמחמתן, לטענתו, הפסידה המשיבה את כתובתה. התיק הוחזר לכבוד בית הדין האזורי שקיים דיון נוסף ובסופו של דבר נתן בכ"א בסיוון התשפ"ב (20.6.22) פסק דין אשר בו חזר על החלטתו הקודמת לחייב בכתובה.

עיון בחומר מגלה כי למעשה ישנן שתי עובדות מרכזיות שמחמתן מבקש המערער לקבוע כי המשיבה הפסידה את הכתובה:

1.התכתבות עם אדם זר שבה נאמרו דברי זימה וכן נשלחה תמונה שאינה צנועה בצורה מובהקת; 2. הודעת 'ווטסאפ' ששלחה המשיבה למערער שבה כתבה כי בגדה בו.

יש לציין כי מעשים ותכתובות אלו נעשו בשלב הפירוד הראשון בין הצדדים, וכי לאחר מכן חזרו הצדדים לשלום בית למשך כשמונה חודשים.

השאלה הראשונה שיש לדון בה היא גדרה של אותה התכתבות – אם יש לראות את המשיבה, בגינה, רק כ'עוברת על דת', וכפי שנראה מדבריו של בית הדין האזורי, ואם כן: הרי כלל הוא שעוברת על דת אינה מאבדת כתובה ללא התראה, או שמא ב'מעשה כיעור' עסקינן, שלגביו פסק הבית שמואל (סימן יא ס"ק ו) שמפסידה כתובה גם ללא התראה.

בגדרו של מעשה כיעור דנו האחרונים אם הוא דווקא 'כיעור' המעיד על מעשה זנות:

דעת החלקת מחוקק (סימן יא ס"ק ג) שיש להסתפק אם דווקא כשהכיעור מביא לידי ספק זנות בעת עשיית אותו מעשה כיעור עצמו או שאפילו ידוע לנו שכאן לא הייתה זנות מכל מקום ייתכן שפעם אחרת הייתה זנות, ודי בכך.

אומנם הבית שמואל (שם ס"ק ד) ושאר האחרונים נקטו שכל שאין כאן ספק על אותו זמן שוב אין לנו מעשה כיעור.

ובפתחי תשובה (שם ס"ק ז) כתב:

ועיין בספר ישועות יעקב (ס"ק ג) שכתב עליו וזו לשונו:

ואני אומר: מהיכי תיתי להסתפק בזה, וכיון דרוב ישראל בחזקת כשרות, ומהראוי לומר השתא הוא דאיתרע (עיין מה שכתבתי בפתחי תשובה ליורה דעה סימן א ס"ק ה) – אף אם היה נודע לנו שכעת נעשה מעשה – אילו היה לנו איזה נפקא מינה אי השתא זינתה אי מקודם, אמרינן: השתא זינתה. וכל שכן בזה, דאף כעת עדיין לא זינתה – מהיכי תיתי ניחוש שמא כבר זינתה? וראיה לדבר, דשם בעובדא סוף נדרים [כו'] אלא ודאי שלא כדעת החלקת מחוקק.

עכ"ל. ועיין בתשובת נודע ביהודה (תניינא סימנים קנט וקס) – מה שכתב מזה.

ובכלל יש לדון אם בנסיבות של העדר קשר מוחלט בין האישה לאותו אדם זר, כשכל הקשר הוא באמצעות האינטרנט, שמא אף בעל החלקת מחוקק יודה שאין להגדיר את הדברים 'מעשה כיעור' [שבשלו יש לחוש שזינתה ממש], אלא אם כן מדובר באופן המוכיח שהיה פגישה והיכרות.

מאידך גיסא מההתכתבות שהוצגה לפנינו יש לומר לחומרא, שמוכח מההתכתבות שזו לא ההתחלה. התיאורים שהאישה מתארת בדבריה את אבריה המוצנעים מוכיחים בוודאות שהיו דברים קודם, וקשה לומר 'השתא הוא דאיתרע'.

עם זאת יש להוסיף עוד כי גם לגבי מעשה כיעור של ממש אין זה מוסכם לגמרי שמאבדת כתובה ללא התראה. ועיין בשו"ת אבני נזר (אבן העזר סימן ל) ובמהרשד"ם (אבן העזר קסא) ואף שמרוב הפוסקים נראה שנקטו כדברי הבית שמואל מכל מקום אפשר לצרף את דעתם לסברות שנאמרו קודם כדי לקבוע שמצד מעשה כיעור אין כאן כדי הפסד כתובה.