ביה"ד הגדול - ביטולו של חיוב גירושין שהושתת על ההנחה השגויה שהאישה מסכימה להם

הנדון: ביטולו של חיוב גירושין שהושתת על ההנחה השגויה שהאישה מסכימה להם

הדיון נקבע בערעור על החלטת בית הדין האזורי חיפה מיום י"ז באדר ב' תשפ"ד (27.3.2024) שבה חויבה המערערת להתגרש.

בית הדין שמע באורך רוח את הצדדים ואת בא כוח המערערת ועיין בחומר שבתיקים הכולל את תיקי בית הדין האזורי – כתבי תביעה והגנה – וכן את תביעת המערערת לבית המשפט לענייני משפחה בענייני הרכוש ושמירת סעדים וכן בכתב הערעור וכתב התשובה.

תקציר עובדתי

הצדדים נשואים זה כעשרים ושש שנים ולהם שני ילדים משותפים: בן בגיר ובת קטינה, כבת שש עשרה כיום.

הצדדים מתגוררים בבית בבעלותם ב[...] המערערת עובדת כ[...] והמשיב [...]

המשיב הגיש תביעה לגירושין בשנת 2015 ובכרוך לה תביעות רכוש, מזונות ילדים ועוד. לאחר מכן ביקש למחוק את התביעות עקב הצלחת ניסיון שלום בית.

לדברי הצדדים ניסו שלום בית בסיועו של רב בית הכנסת שבו מתפלל המשיב.

בתאריך ט"ו בטבת התשפ"ד (27.12.2023) הגיש המשיב בשנית תביעה לגירושין ובה טען כי המערערת מסכימה להתגרש ולכן אינו מפרט עילות גירושין. לתביעה זו לא כרך דבר, לא את ענייני הרכוש ולא את עניין משמורת ומזונות הילדים. משכך בתביעתו כשלעצמה, ללא הסדרת כל העניינים, לא התאפשר ביצוע הפירוד המוחלט והכריתות בין הצדדים.

בבית הדין התקיים דיון אחד בלי נוכחות עורכי דין, ובו הביעה המערערת הסכמתה להתגרש, אלא שבית הדין ביקש את הסכמת המערערת לדון בנושא הרכוש והכתובה והמערערת ביקשה ימים מספר להמצאת תשובה.

המערערת, ששכרה בשלב זה עורך דין, השיבה שהיא אינה מסכימה להצעת בית הדין והודיעה שפתחה תיק בבית משפט לענייני הרכוש.

לאחר שהמערערת הבהירה לבית הדין את עמדתה ודרישתה שהגט יסודר רק לאחר הבירור בבית המשפט ולאחר שבית הדין ידון בחיוב הכתובה [או בכפוף להסכמה להמשך מגוריה בדירה המשותפת, חינם, עד להשלמת הבירור האמור לאחר הגירושין], הוציא בית הדין את החלטתו מושא הערעור ובה חייב את המערערת בגט גם קודם הכרעת בית המשפט להלן ציטוט מנימוקי ההחלטה (ההדגשות לא במקור):

בפנינו תגובת האשה ותגובת האיש לתגובת האשה, באשר להמשך ההליך.

נקדים ונאמר: שני הצדדים רוצים להתגרש. כך אמרה האשה בפני בית הדין בדיון הראשון: "אני מסכימה להתגרש. אני רוצה לסיים את הסבל הזה." יתרה מזו, האשה הגישה תביעה רכושית לאיזון זכויות ופירוק שיתוף לבית המשפט. תביעה שכזו – כמוה כתביעת גירושין של האשה. דא עקא, כיום האשה מסכימה להתגרש בכפוף להסכמת האיש לתנאיה אשר אין בהם ביסוס והצדקה משפטית. דהיינו, האשה מסכימה להתגרש בכפוף לכך שתמשיך להתגורר בדירת הצדדים ללא תמורה לאיש עד אשר יסתיימו ההליכים המשפטים.

בנסיבות אלו ששני הצדדים אינם רוצים זה בזה יש להורות לצד המסרב להתגרש, שעליו להתגרש ללא עיכוב.

הבסיס ההלכתי לקביעה זו הוא מפסק דינו של רבינו ירוחם, ממנו אנו למדים, כי די בנסיבות של שלילת שלום בית על ידי שני הצדדים, כדי להביא לפסיקת חיוב גירושין ביחס לצד המסרב להתגרש. 

עד כאן.