בידר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים (נכות כללית), מיום 29/7/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות זמנית בשיעור 97% מיום 1/1/12 ועד 31/12/13 ("ההחלטה").

2.ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער, ביום 23/8/12 נכות יציבה בשיעור 92% מיום 1/9/12, במסגרתה נקבעה למערער נכות בשיעור 70% בגין דלקת כבד וכבד מושתל, לפי פריט ליקוי 16(1)(ג), ונכות בשיעור 20% בגין סוכרת מטופלת באינסולין, לפי פריט ליקוי 4(4). המערער הגיש ערר על החלטה זו, אשר נסוב על הנכות בגין הסכרת בלבד.

3.הוועדה התכנסה לדון בעררו של המערער ביום 29/7/13, קיבלה את הערר וקבעה לו נכות בשיעור 65% בגין סכרת עם סיבוכים. באשר לנכות בגין הכבד, שונתה הנכות הצמיתה לנכות זמנית, לתקופה שמיום 1/1/12 ועד 31/12/13.

עיקר טענות הצדדים בערעור:

4.טענת הערעור העיקרית היא שהפיכת הנכות הצמיתה לנכות זמנית בגין הכבד, ללא אזהרה של המערער, פגעה בזכותו.

5.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן לוועדה מסורה הסמכות לקבוע כי מצבו של הנכה זמני ולא יציב. עוד נטען כי למעשה לא נפגעו זכויותיו של המערער, שכן הנכות המשוקללת שנקבעה לו גבוהה מזו שנקבעה בדרג הראשון.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

7.הוועדה התכנסה ביום 29/7/13 בהרכב מומחה לרפואת עיניים, מומחה לאורטופדיה ומומחה לרפואה פנימית. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, וציינה כי המערער עבר השתלת כבד ביום 9/1/09, וכי בחודש ינואר 2013 החל טיפול עם תופעות לוואי רבות. הוועדה ציינה כי המערער נמצא בשבוע 24 לטיפול, ואמור לסיימו בעוד 6 חודשים, ביום 31/12/12. לדעת הוועדה, הנכות שנקבעה לו בגין הכבד, בשיעור 70% תואמת את מצבו, וזו נקבעה לתקופה שעד ליום 31/12/13.

8.סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים לאשר, לבטל או לשנות החלטת ועדה מדרג ראשון. אין תפקידה של ועדה רפואית לעררים מצטמצם רק להעברה תחת שבט הביקורת את ההחלטה של הערכאה הראשונה. היא ועדה רפואית, ועליה לבדוק את מצבו של הנכה מחדש ולעמוד על מצבו הרפואי במעמד הבדיקה.

9.על כן, אין לקבל את הטענה שהערר התייחס למחלת הסכרת בלבד, ולכן לא הייתה הוועדה רשאית לדון בנכות בגין השתלת הכבד. הוועדה הרפואית לעררים אינה כבולה לנוסח הערר אשר לפניה ועליה לבטא את ממצאיה אף בהעדר ערעור בנקודה זו או אחרת.

10.יתרה מזו: סמכותה הרחבה של הוועדה הרפואית לעררים כוללת סמכות לקביעת דרגת נכות זמנית, אף אם הוועדה מדרג ראשון לא קבעה כזו (דב"ע נג/23 -01 דינה זיידמן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 52, 55). במצב דברים כזה, חובה על הוועדה לנמק החלטתה.

11.בענייננו, הוועדה הסבירה כי למערער סיבוכים ותופעות לוואי בעקבות טיפול שקיבל לאחר השתלת כבד. הוועדה ציינה כי "ב- 1.13 הוחל טיפול משולש עם תופעות לוואי רבות כולל אנמיה קשה שנדרשה לטיפול במנות דם. כעת בשבוע 24 לטיפול ... אמור לסיים הטיפול בעוד כצי שנה, עד 31.12.13". עינינו הרואות, הוועדה תיארה את מצבו של המערער והסבירה נמק היטב מדוע לדעתה יש לקבוע את הנכות בגין דלקת הכבד וכבד מושתל לתקופה זמנית שעד ליום 31/12/13.

12.אף אין לקבל את הטענה שהיה על הוועדה להזהיר את המערער טרם שינוי הנכות מצמיתה לזמנית. לא זו בלבד שבסמכות הוועדה הרפואית לעררים לדון ולפסוק על פי שיקול דעתה בשאלת יציבותה או אי יציבותה של דרגת הנכות, אלא שיש לזכור כי ההבדל בין נכות יציבה לנכות זמנית, הוא יחסי וניתן לשינוי במקרים שנקבעו בחוק ובתקנות.

בהקשר זה יפים דבריו של כב' השופט פליטמן בדב"ע נז/18- 01 שמעון רז – המוסד לביטוח לאומי (מיום 23/6/1998):

"לאמיתו של דבר דרגת נכות זמנית – היא למעשה דרגת נכות יציבה לתקופה שנקבעה; ודרגת נכות יציבה – הינה דרגת נכות זמנית ללא יותר מששה חודשים".

13.לאור כל האמור, לא מצאתי שנפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית, והערעור נדחה בזאת.

14.אין צו להוצאות.

15.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.