ביבי נ' סדיקלר

החלטה

ביום 9.10.97 נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה. מהוראות ההסכם עולות העובדות העיקריות המשמשות בסיס לכתב התביעה. האחת, כי נכס המשמש את המבקש כחנות מכלת היה משועבד לבנק. עקב קשיים כלכליים שבהם נתון היה המבקש היה חשש כי הבנק יממש את השעבוד שנרשם לטובתו על הנכס. על מנת למנוע את מימוש הנכס פעל המשיב הן להקטנת החוב והן לתשלום החוב אליו הגיע בסיכום עם הבנק. בגין כך שילם המשיב לבנק סך של 143,000 ₪ והשעבוד על הנכס הוסר.

שנית, בנוסף לתשלום הנ"ל נתן המשיב למבקש הלוואה בגובה של 28,000 דולר במזומן. על מנת להבטיח את החזר הסכום הנ"ל שעבד המבקש מחצית מהנכס לטובת המשיב.שלישית, עוד נקבע כי המבקש ישלם למשיב סכום של 500 דולר לחודש וזאת עד להחזר מלוא ההלוואה וזאת בתוך 3 שנים מיום חתימת ההסכם.

רביעית, עוד נטען בכתב התביעה כי לפני כשש שנים החליט המבקש על דעת עצמו לשלם למשיב סכום של 400 דולר במקום 500 דולר כקבוע בהסכם. בגין פעולה חד צדדית זו נצבר חוב עד ליום הגשת התביעה בסך של 7,200 ₪. כמו כן כחודשיים לפני הגשת התביעה פסק המבקש מלהעביר תשלומים למשיב.

בנוסף תובע המשיב את סכום ההלוואה בסך של 67,500 ₪.סה"כ החוב הנתבע עומד על סך של 320,200 דולר.

במסגרת בקשתו לרשות להגן מודה המבקש בקיום הסכם ההלוואה. מנגד טוען הוא כי עד ליום הגשת הבקשה הוא שילם לידי המשיב את הסך של 66,000דולר כך שהיתרה ככל שהיא מגיעה למשיב עומדת על סך של 1,500 דולר.המבקש טוען עוד כי הסכם ההלוואה אשר צורף לכתב התביעה אינו החוזה המקורי עליו חתם וכי סעיף 5 להסכם הינו מעשה זיוף.

במסגרת חקירתו הנגדית לא הוכיח המבקש את קיומו של הסכם אחר מזה עליו נסמך כתב התביעה. עוד העלה לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית את הטענה כי הסכום של 500 דולר כקבוע בהסכם הינו ריבית דולר בשיעור של 10%.המבקש הודה בחקירתו כי מגיעים למשיבים הסכומים של 18,000 דולר המהווים את גובה הריבית בסך של 500 דולר למשך שלוש שנים. כמו כן הודה כי מגיע למשיב סכום נוסף של 19,500 דולר.המבקש לא הביא כל ראשיתה של הגנה לגבי הסכום של 7,200 דולר שהוא ההפרש בין תשלום ה-500 דולר לבין הסכום של 400 דולר.למותר לציין כי אף לגרסתו של המבקש ככל שהיא נכונה נותר חייב סכום נוסף של 1,500 דולר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ראשית - אמנם טוען המבקש כי פרע סכום של 66,000 דולר אך אין בתצהירו כל פירוט כיצד נפרע סכום זה ואת מועדי הפירעון ודרך הפירעון. תצהיר כזה הינו כוללני וחסר פירוט ולפיכך אינו יכול להיות נימוק למתן רשות להגן. אין די באמירה כי סכום מסוים נפרע אלא היה על המבקש להכבד ולפרט טענתו זו.שנית – מתוך חקירתו ובקשתו של המבקש עולה כי אין בפיו הגנה לגבי סכום של 46,200 דולר שכן כאמור הוא מודה כי מגיע לחיוב סך של 1,500 דולר הוא יתרת החוב לאחר שלטענתו שילם כבר 66,000 דולר, כמו כן אין בפיו הגנה לגבי הסכום של 7,200 דולר והסכומים של 18,000 דולר ו- 19,500 דולר שבהם הודה בחקירתו הנגדית כי מגיעים למשיב.

לאור האמור לעיל הבקשה לרשות להגן נידחת.המבקש ישא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.ניתן בזאת פסק דין על מלוא סכום התביעה.ב"כ המשיב ימציא פסק דין לחתימה בתוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תש"ע, 08 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: