ביבי נ' בוסתן

החלטה

1.התובעת הגישה כנגד הנתבע כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום דמי שימוש בדירה מיום 11.9.06, ועד ליום 5.7.09, וכן תשלום חוב ארנונה, ובסה"כ 201,403 ₪ למועד הגשת התביעה וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ.

התביעה מתבססת על הסכם שכירות מיום 1.6.02, ופסק דין שניתן ע"י כב' השופט מנחם קליין ביום 8.7.07.

ערעור שהגיש הנתבע על פסה"ד נמחק ע"י כב' הרשם איתן אורנשטיין, בשל אי תשלום האגרה, ובהחלטה מיום 31.3.09 נדחתה הבקשה לבטול החלטת המחיקה, תוך שמציין ביהמ"ש כי לא מצא כי נפל דופי בהחלטת ביהמ"ש קמא, המחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור.

2.הנתבע הגיש מסמך הנושא כותרת "תשובת הנתבע לתביעה בסדר דין מקוצר" בצירוף תצהיר שכל שנאמר בו הוא כי נעשה בתמיכה לכתב התשובה וכל האמור בכתב התשובה ובנספחיו אמת ונכון.

אין זו הדרך הראויה להגשת בקשה למתן רשות להתגונן שכן כל הטענות אמורות להיטען בתצהיר ולא על דרך של הפניה למסמך אחר.

לא מצאתי לדחות הבקשה משום הפגם הדיוני שכן הנתבע איננו מיוצג ועל כן עיינתי במסמך הנלווה לתצהיר, האם מגלה הגנה, ולו בדוחק, כנגד התביעה ואף איפשרתי לנתבע לטעון בעל פה ולהציג הגנתו, גם אם לא נטענה בבקשה.

הנתבע ניצל ההזדמנות שהעמדתי לו כדי להשמיץ ולהשתלח ולטעון בעניינים שאינם דרושים לעניין, עד כי נאלצתי להפסיקו ואף לדחות בקשתו כי אפסול עצמי, ולא אתן החלטה עד להכרעה בערעור שמתכוון להגיש על כי לא פסלתי עצמי.

3.הנתבע טוען כי אין לביהמ"ש השלום סמכות עניינית לדון בתובענה ויש להעבירה לביהמ"ש לענייני משפחה, משום שבינו לבין התובעת התקיימו יחסי משפחה שכן נהלו משק בית משותף, ויש להם ילדה משותפת.

טענה זו דינה להדחות על הסף משום מעשה בית דין.

התביעה המקורית של התובעת הוגשה לביהמ"ש לענייני משפחה ושם טען הנתבע, בין אם בעצמו ובין אם על ידי עורך דין שמונה לו ע"י לשכת הסיוע המשפטי, כי לא התקיימו יחסי משפחה בינו לבין התובעת ולכן הועבר התיק לדיון בביהמ"ש השלום בת"א.

ראה בעניין זה בפסק דינו של כב' השופט קליין עמ' 2 סיפא ועמ' 3 רישא.

החלטתה של כב' השופטת פרדו ופסק דינו של כב' השופט קליין הינם בבחינת החלטה ופסק דין חלוטים וסופיים, ולכן נדחית הטענה בדבר העדר סמכות שיפוט עניינית.

4.טוען הנתבע כי יש לו זכויות בדירה ואין לראות את יחסיו עם התובעת כיחסים עסקיים רגילים בין שוכר למשכירה.

הזכויות בדירה הנידונה רשומות ע"ש התובעת והנתבע אישר כי עד היום לא נקט בהליכים כדי שיוכרו זכויותיו בדירה, ומקל וחומר שאין פסק דין הקובע כי לנתבע זכויות בדירתה של התובעת.

בפסק דינו החלוט של כב' השופט קליין נקבע בעמ' 3 רישא כי יחסיו של הנתבע עם התובעת, הם יחסי משכיר שוכר רגילים ולא יחסים המושפעים ממעמד של ידועים בציבור, ואף לשונו של הסכם השכירות ברורה בנדון.

5.לטענתו של הנתבע על כי לא צורף לכתב התביעה תצהיר לאימותה אין בה ממש, שכן בתביעה המוגשת בסד"מ לא נדרש תצהיר לאימותה. סכום התביעה קצוב ומבוסס על סכום הפיצוי היומי במכפלת הימים בהם שהה הנתבע בדירה מתום תקופת השכירות, לאחר התקופה הראשונית, ועד לפינוי בפועל.

גם בטענות הטכניות הנוספות, כגון העדר ייפוי כוח, גם אם נכונות לא מצאתי הגנה כנגד התובענה לגופא. גם הטענה בדבר מצבו הכלכלי הקשה של הנתבע איננה טענת הגנה בגינה יש ליתן רשות להגן.

לא מצאתי כל טענה המתייחסת לנכונות החוב הנתבע או טענה על

טעות באופן החישוב.