ביבי ואח' נ' מזרחי

החלטה

בבקשת התובעים למתן פסק דין חלקי

ובבקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף

בפני בקשת התובעים למתן פסק דין חלקי ובקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף.

שתי הבקשות הוגשו בעקבות פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל-אביב בתביעה אחרת שניהלו הצדדים שם, בקשר לאותו נכס.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים בין הצדדים

התובעים הם יורשיו של נכס. בנכס יש חנות הממוקמת בחזית המגרש, שהושכרה לנתבע בשכירות מוגנת לפי הסכם מיום 1/9/77 (החנות). בנכס יש גם דירה, שממוקמת עורפית לחנות (הדירה) וחנות נוספת, חנות ירקות, שאינה מעניינו של תיק זה (חנות הירקות).

סביב הנכס התנהלו ומתנהלים הליכים לרוב. יש לציין, בצער, כי מהתנהלות הצדדים עד כה, לא נראה שסופן של ההתדיינויות קרב.

באפריל 1984, נחתם הסכם שותפות בין הצדדים לניהול מאפיה בשטח החנות והדירה (המאפיה). השותפות לא צלחה ופורקה. הוסכם שהנתבע ישכור את חלקם של התובעים במאפיה, בשכירות חודשית. נחתם הסכם לשכירות חופשית מיום 6/5/91 לתקופה של שנה, עד 5/5/92 (הסכם השכירות).

בהמשך, נחתם זיכרון דברים מיום 2/3/98, לרכישת הנכס כולל החנות, הדירה וחנות הירקות. הנתבע שילם מקדמה על חשבון עסקת המכר בסך של 50,000$. המכר בוטל בפסק דין הצהרתי מיום 8/10/02 (פסק הדין ההצהרתי).

ביום 26/11/01, טרם שניתן פסק הדין ההצהרתי, הגישו התובעים תביעה (תביעה מקורית שתוקנה בהמשך) לבית המשפט בתל-אביב (ת"א 122748/01) לפינוי הנתבע מהחנות ומהדירה. כן עתרו התובעים שם לתשלום פיצוי מוסכם בסך 100$ בגין כל יום איחור בפינוי המושכר ליום לפי סעיף 16 להסכם השכירות בגין הפרת הסכם השכירות החופשית ולחיוב הנתבע בתשלום דמי השכירות המוגנים. לחלופין עתרו לפסיקת שכר דירה ראוי עבור שני המבנים, בסך של 2430$ לחודש (תביעת הפינוי הראשונה).

בתביעה שלפניי שהוגשה במקור ביום 27.3.07 (ותוקנה ביום 9.4.08) תובעים התובעים פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם השכירות החופשית, בסך 100$ דולר ליום בגין כל יום איחור בפינוי המושכר לפי סעיף 16 להסכם.

לפי האמור בכתב התביעה, הסכם השכירות הסתיים ביום 6.5.96, עת חדל הנתבע לשלם דמי שכירות בגין הדירה והחנות. על פי כתב התביעה, עד היום ממשיך הנתבע להחזיק בדירה ובחנות ומנהל בהם עסק של מאפיה, כאשר אינו משלם דמי שכירות. התשלום האחרון של דמי השכירות בוצע עבור נובמבר 2002, על פי החלטת כבוד השופט דן מור מיום 11.11.02 שניתנה במסגרת תביעת הפינוי הראשונה. מכאן התביעה לפיצוי המוסכם הנתבע בעבור 1584 ימי איחור בגין פינוי המושכר, לפי שער דולר של 4.2 ₪ לדולר, בסך כולל של כ- 665,000 ₪ נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן, 9.4.08. (כתב התביעה תוקן ביום 9.4.08 על מנת שתיגרע התקופה שבה שולמו דמי השכירות לפי החלטת כב' הש' דן מור).

פסק הדין הסופי בתבעיתה פינוי הראשונה ניתן ביום 22.1.09 (פסק הדין), במהלך ניהול תיק זה. זוהי תמצית פסק הדין:

העתירה לפינוי הנתבע מהדירה התייתרה בשל כך שהדירה פונתה במאי 2006 - לפי המצוין בפסק הדין, ניתן ע"י כב' השופט דן מור פסק דין חלקי מיום 10.3.04, בהסכמת הצדדים, לפינוי הנתבע מהדירה תוך 5 חודשים ובתשלום 900$ לחודש (פסק הדין החלקי). בפועל, פונתה הדירה במאי 2006 ודמי השכירות שולמו מתוך הפיקדון. מכאן, כך לפי פסק הדין, לעת מתן פסק הדין הסופי ביום 22.1.09, העתירה לפינוי הנתבע מהדירה לא רלבנטית.

העתירה לפינוי הנתבע מהחנות, נדחתה.

אף שהסכם השכירות נערך לשנה התכוונו הצדדים שהשוכר ימשיך להחזיק במושכר על פי אותם תנאים. הסכם השכירות החופשית לא בוטל על ידי מי מהתובעים, עמד בתוקפו לפחות עד למועד הגשת כתב התביעה, והנתבע החזיק במאפיה כדין עד למועד הגשת התביעה.

הנתבע לא הפר את הסכם השכירות עובר להגשת התביעה המקורית. עד לביטול עסקת המכר סברו הצדדים שהנתבע בעליו של הנכס ולכן אינו חב בתשלום דמי שכירות. עסקת המכר בוטלה בדיעבד ואינה מאיינת את כוונת הצדדים טרם ביטולו, שלפיה אינו חב בתשלום דמי שכירות בגין המאפיה.

הנתבע חדל משלם דמי שכירות החל מיום 6.5.96. מהמועד שבו החל המו"מ למכר משנת 96 הסכימו הצדדים כי יחדל לשלם דמי שכירות והחוב יגולם במחיר העסקה. אי תשלום דמי השכירות ממאי 96 הוא תוצאה של המו"מ שהתנהל לרכישת הנכס. התוצאה היא שהסכם השכירות לא הופר על ידי הנתבע עובר להגשת התביעה המקורית.

"למעלה מן הדרוש", לא ניתן לקבוע כי הנתבע הפר את הסכם השכירות אף לאחר שניתן פסק הדין ההצהרתי ביום 9.10.02 (לאחר שהוגשה תביעת הפינוי הראשונה), שכן לא הוכח מה גובה דמי השכירות המוסכמים ששילם הנתבע בגין המאפייה. שכר הדירה לפי הסכם השכירות הוא 380$ לחודש. התובעים טוענים כי בפועל שולמו 1500$ בחודש. בית המשפט קיבל את הטענה שדמי השכירות ששולמו בפועל היו גבוהים יותר מהנקוב בהסכם, אולם קבע כי התובעים לא השכילו להוכיח את גובה דמי השכירות שהשתלמו בפועל (ס' 25 לפסק הדין).