ביאר נ' בארון

פסק דין

בפני תביעה כספית ע"ס 250,000 ₪.

בכתב התביעה טוען התובע, בין היתר, כדלקמן:

1.כי הוא הבעלים של חנות מס' 19א' במרכז מסחרי בקרית מלאכי (להלן – "החנות").

2.כי הנתבע שכר את החנות החל מיום 20.8.06 עפ"י הסכם שכירות וביום 30.3.08 השיב הנתבע לתובע את החנות עם נזקים שלא תוקנו ותוך הותרת חוב דמי שכירות.

3.כי למרות הוראות ההסכם כי יש לשלם את דמי השכירות אחת לחודשיים בראשון לחודש, בשיעור של 600$ + מע"מ (כאשר שער הדולר לא יפחת מ- 4.95 ₪ לדולר) לא עשה כן הנתבע אלא שילם דמי שכירות במועדים הנוחים לו תוך התעלמות מפניות התובע.

4.כי סוכם שבגין כל יום איחור בתשלום דמי השכירות יצבור החוב ריבית יומית מצטברת של 0.5%.

5.כי בהתאם לכך, הנתבע חייב לתובע סך של 30,143 ₪ כולל מע"מ כאשר לסכום זה יש לצרף ריבית בסך של 467,950 ₪.

6.כי נותר חוב לנתבע בגין שכירות חודש דצמבר 2007 בסך משוערך של 5,351 ₪.

7.כי בתחילת שנת 2008 השכיר הנתבע את החנות לצד ג', מר משה יעקב, ללא ידוע התובע ו/או קבלת אישור ממנו בניגוד לסע' 6 א להסכם השכירות והפר את ההסכם.

8.כי הנתבע הפר את ההסכם בכך שלא החזיר את החנות כשהיא פנויה מכל אדם ו/או חפץ ומבלי לתקן הנזקים בעלות של כ- 17,680 ₪ בצירוף מע"מ.

9.כי היה על הנתבע להרכיב את הוויטרינה שבחנות בחזרה במקומה דבר שלא נעשה על ידו. עלות עבודה זו היא 10,250 ₪ בצירוף מע"מ.

10.כי הוא מעמיד את תביעתו לצורכי אגרה ע"ס 250,000 ₪.

הנתבע הגיש כתב הגנה בו הוא טוען, בין היתר, כדלקמן:

1.כי חוזה השכירות הינו תוצאה של לחץ אדיר שהתובע הפעיל עליו, תולדה של חוסר תום לב, לחץ וכפיה.

2.כי הסכים לכל תכתיבי התובע מחוסר ברירה.

3.כי עבד בחנות תקופת זמן עם השוכר הקודם והיה מחויב להחזיק בחנות. התובע הציב תנאים דרקוניים בלתי סבירים והכריח את הנתבע לחתום על ההסכם והנתבע שהיה מושקע כלכלית בחנות, חתם ללא ברירה.

4.כי התנאים כללו ריבית גובה של שוק אפור, שער דולר גבוה, החזרת ויטרינה שלא היתה קיימת וכי כל שיפוץ יהיה שייך לתובע.

5.כי בטרם עזב את החנות הכניס שותף ולא השכיר לאיש את החנות.

6.כי עזיבתו את החנות היתה בתיאום עם התובע. וצד ג' המשיך את החוזה אחריו.