ביאמין ואח' נ' עיריית מעלות תרשיחא ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובע נפגע ביום 11.5.10 בנסיבות אשר תוארו בסעיף 3 לכתב התביעה וספג חבלה ברגל שמאל ובעיקר באמצעות 3, 4 . לתובע לא נגרמה נכות בתאונה זו.

הצדדים השכילו לסיים את התיק במסגרת קדם משפט מורחב, אשר שימש כדיון סופי במהלכו שמע ביהמ"ש את גרסתו של התובע ואת עמדת נציג הנתבעת 1 לעניין הגורם אשר אחראי על השטח שבו נפגע התובע.

על פי גרסתו של התובע בכתב התביעה בסעיף 3(ג) :

"עת חנה התובע את רכבו בחנייה צמוד למדרכה ירד מהרכב ותוך כדי הליכה לכיוון תא המטען להורדת התיק, צעד על המדרכה לפתע רגלו השמאלית נכנסה לתוך המפגע ונתקלה בצנור מים מרכזי העובר בבור". (עפ"י סעיף (ב) בכתב התביעה המדובר בבור עמוק במדרכה ללא מכסה) .

בתצהירו הרחיב התובע בעניין וציין בסעיף 4 כדלקמן:

"הריני להצהיר כי בתאריך 11.5.10 בשעות הערב בשעה 20.30 או בסמוך לכך הגעתי לבריכה במעלות במרכז העיר, חניתי את רכבי אחורנית צמוד למדרכה בחניון הנמצא מול הדואר במרכז מעלות, ירדתי מהרכב לכיוון תא המטען להורדת התיק בעת דרכתי על המדרכה כדי לפתוח את תא המטען חדרה רגלי השמאלית לבור במדרכה ונתקלה בצינור מיום העובר בבור".

יצוין כי התובע לא פנה במועד התאונה לטיפול רפואי והמסמך הרפואי הראשון הוא יום למחרת בקופ"ח מאוחדת שם צוין בסעיף בדיקה גופנית:

"11.5.10 נפל בבור פתוח".

התובע חזר על גירסתו זו בעדותו בביהמ"ש כאשר העיד וציין:

"נסעתי קדימה, נכנסתי לחנייה ברחבת הדואר. מימין ומשאל היו רכבים. בסוף היה מקום פנוי. התקדמתי קדימה. אח"כ עשיתי רוורס וחניתי. ירדתי מהרכב, פתחתי את תא המטען ברכב, התקרבתי לתא המטען כדי לקחת תיק. ברגל ימין דרכתי במדרכה. רגל שניה עשיתי צעד ואז הרגל נכנסה לבור. היו פעמים שחניתי אבל בתחילת החניה. במקום הזה פעם ראשונה". ועוד הוסיף: "ברגע שעשיתי צעד שני ברגל שמאל, הרגל נכנסה לתוך בור וביד אחזתי ברכב ואז הרגל נתקעה בתוך הבור. לשאלתך מדוע בעדותי לא ציינתי צינור מים אך בתצהיר אני מציין קיומו של צינור מים בתוך הבור, אני עונה שאכן יש צינור מים. הרגל שלי נתקעה בין צינור המים ובין הקיר. נפלתי בגלל הבור אבל הרגל נתקעה כי בתוך הבור היה צינור מים. קיבלתי את המכה החזקה בגלל שהרגל נכנסה בין צינור המים לקיר הבור. אם לא היה הצינור אולי הרגל לא היתה נתקעת בבור".

התובע העיד ונתתי אמון בעדותו.

אני מציין זאת, כי בצדק ציינו מי מהנתבעים כי בהעדר עדים במקום התובע הוא הנושא בנטל הראייה ומאחר ומדובר בעדות של בעל דין יחידה, על ביהמ"ש לנמק את הכרעתו ביחס לעדות התובע. התובע העיד ביושר על האירוע, לא היו סתירות מהותיות בין עדותו בביהמ"ש בתצהיר ובכתב התביעה והעובדה שלא נתן דגש על הצינור, היתה משום שייחס בעיקר את הנפילה לקיומו של בור. בור שכזה הוצג על פי תמונות – מ/1, מ/2, ומדובר אכן בבור פתוח המשמש בין השאר כנראה לצורכי השקייה. הבור הנ"ל הוא בור שמן הסתם היותו פתוח במקום הסמוך מאוד למדרכה וחניית כלי רכב מהווה מפגע, כאשר אין במקום כל תאורה מספיקה ו/או שלטים המזהירים מפני נפילה או מפני קיומו של בור פתוח.

בנסיבות אלה ומאחר ונתתי אמון בעדותו של התובע וכי נפגע בנסיבות אותן ציין, אני פוסק, כי ישנה רשלנות בעצם השארתו של בור פתוח ללא סימני זיהוי ואזהרה וללא קיומה של תאורה מתאימה בשטח שהוא שטח מגודר והפתוח לחניית כלי רכב ללא כל איסור.

שקלתי האם להטיל על התובע רשלנות תורמת וזאת לאור נסיונות שנעשו לתאר את חניית התובע בדרך שלמעשה מסכנת רכבים אחרים ואולי גם אותו ובחנייה שנעשתה ברוורס, תוך הימצאותם של רכבים אחרים במקום, ואולם בסופו של יום לא מצאתי הצדקה לכך.

מדובר בתובע שהחנה את רכבו ברוורס, ביצע פעולה פשוטה של ניסיון להוציא דברים מתא המטען, איבד שליטה כתוצאה מהימצאותו של בור פתוח ובסופו של דבר רגלו נחבלה באותו בור שהיה בו כפי הנראה צינור.

שאלה נפרדת ושונה התייחסה לגורם אשר צריך לפצות את התובע.

מי הוא הגורם שלמעשה אותו בור נמצא בפיקוחו ובאחזקתו? היו כאן שני גופים שנתבעו עפ"י כתב התביעה המתוקן. עיריית מעלות ורשות הדואר.

העיד העד שהינו מנהל מח' תשתיות מטעם עיריית מעלות, מר ירוסקי איגור. הנ"ל העיד כדלקמן: