ביאלוסטוצקי נ' יליניביץ ואח'

החלטה

לפני בקשת המשיבים לביטול צו ארעי שניתן ביום 10.8.2010. לצערי לא השכיל המבקש לחזור בו מן הבקשה שביקש בבית משפט זה, ולא זו בלבד שעמד על הבקשה אלא שהוסיף טעון, ונציגו אף התייצב עם בא כוחו החדש לדיון היום – ולמרות מילים ברורות שנאמרו בדבר העדר מוחלט של זכותו לפנות לבית משפט זה, בחר להוסיף ולבקש כי צו המניעה יעמוד בתוקפו משך תקופה מסוימת. פשר הדברים יובהר ברישום השתלשלות העניינים הבאה:

ביום 8.8.2010 הוגשה בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני על ידי המבקש. החלטה שניתנה באותו יום דחתה את הבקשה אך אפשרה למבקש לשוב ולהבהיר את בקשתו.

ביום 10.8.2010 הוגשה בקשה נוספת, שהוכתרה "השלמת טיעון", ולאחריה ניתנה החלטה לפיה ניתן צו כמבוקש, ככל שבכלל היה בו צורך. הצו הותנה בהמצאת התחייבות וערבות בנקאית כאמור בו. לאחר הדברים האלה הוגשה בקשת המשיבים למתן אורכה לבקשת צו המניעה. מבקשה זו התברר כי קודם לפנייתו לבית משפט זה, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב, באותו ענין עצמו:

ביום 6.8.2010 ניתנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב שתי החלטות: האחת על ידי כב' השופטת ע' ברון שדחתה את הבקשה למתן סעד במעמד צד אחד והעבירה לתשובת המשיב והאחרת על ידי כב' השופט י' גייפמן שהורה להעביר לתגובת המשיבים. כנחזה מ"התחייבות עצמית" שנרשמה על ידי עו"ד אלקנה בישיץ, הוא התחייב להגיע ב"יום ראשון" לשלם את האגרה ולפתוח תיק. ככל הנראה הדבר לא נעשה.

ביום 15.9.2010 ניתנה החלטת כב' הנשיאה ברלינר ביחס לבקשה דחופה של המשיבים, המורה למזכירות בית המשפט לפתוח תיק.

כאמור, יומיים לאחר שניתנו החלטות שני השופטים הנכבדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, פנה המבקש לבית משפט זה. בפנייתו לא אזכר בשום דרך את פניותיו לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

תגובת המשיבים לבית משפט זה, הכוללת את ההתרחשות שתוארה לעיל בבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה ביום 4.10.2010. להפתעתי, המבקש בחר להגיש תגובה לתגובה זו ובה תגובה לגוף העניין. בין השאר התייחס בא כוח המבקש בסעיף 1 לעניין העקרוני של פנייה לשני בתי משפט שונים (יובהר מיד כי בא כוחו הנוכחי של המבקש אינו מי שיצג אותו בהליכים הקודמים). ההסבר לאו הסבר, וסבורה הייתי שמיד לאחריו יחזור בו המבקש וימחק את בקשתו בבית משפט זה. משהיו לפניי הבקשה והתגובה זימנתי את הדיון היום, ושוב סבורה הייתי שהמבקש יתעשת וימחק את בקשתו בעצמו, אף המלצתי לו לעשות כן עם תחילת הדיון, אולם המבקש ובא כוחו סבורים כי למרות הסכמתם למחיקת ההליך כאן, יש להורות על הארכת תוקפו של צו המניעה שניתן, כך שיתאפשר להם לחדש את הדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

נימוקיו של המבקש לגופו של עניין ותשובותיהם של באי כוח המשיבים אינם ממין הנושא וממין הדיון. משבחר המבקש דרך לא דרך שלא לומר זאת במילים חריפות יותר, משנתגלתה הדרך לבית המשפט, שוב אין המבקש יכול לצפות להקלה כלשהי בזכויות הדיוניות שלו, אלא להוקעת עצם הפניה לשני בתי משפט באותו ענין עצמו.

הגשת הבקשה לבית משפט אחר, לאחר שהוגשה לבית משפט קודם לכן, היא בבחינת מעשה שלא יעשה, וגורמת לתקלה בעבודת בתי המשפט, לאובדן זמן שיפוטי יקר, על חשבון תיקים שהדיון בהם הוא דיון ראוי. בוודאי גורם הדבר גם לבזבוז זמנם של המשיבים ובאי כוחם.

לפיכך, נמחקת הבקשה למתן צו מניעה זמני שהוגשה בבית משפט זה, ומבוטל צו המניעה שניתן בעקבותיה. ההתחייבות והערבות יעמדו בתוקפן כדרישת תקנה 371 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים בגין הליך מיותר זה, בסכום של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסכום נוסף של 3,000 ₪.

ניתנה והודעה היום ב' חשון תשע"א, 10/10/2010 במעמד הנוכחים.

ההחלטה אמנם הוקראה לצדדים, אך לא נמסרה להם. המזכירות תואיל לשלחה לצדדים.

אסתר שטמר, שופטת

הוקלד על ידי: גלית חיאק התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: