ביאור ואח' נ' שובל ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעים בגין נזקים אשר אירעו לרכבם כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 19/11/10 .

לטענת התובעים במועד הנקוב , נסע התובע 2 באופן איטי במתחם חניון מכון מור בבני ברק. לטענת התובעים, מדובר בקטע כביש אשר משני צדדיו חונים רכבים ומשכך, תנועת כלי הרכב בו צריכה להיעשות בזהירות. לטענת התובע 2 , הוא ראה את רכבו של הנתבע 1 מתקרב לכיוונו ושני כלי הרכב חלפו זה על פני זה. לטענת התובע 2, בשעה שכלי הרכב עברו כאמור, סטה רכב הנתבע 1 לכיוון רכבו ופגע בו בחלקו האחורי השמאלי. בנסיבות האמורות, לטענת התובעים , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך עליו ועל מבטחת רכבו – הנתבעת 2, לשפות התובעים בגין הנזקים אשר אירעו לרכבם כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, במועד הנקוב הבחין הנתבע 1 ברכב התובע 2 מגיע מולו והואיל וסבר כי קיימת בעיה במעבר שני כלי הרכב זה לצד זה, עצר והמתין שרכב התובע 2 יעבור. לטענתו התאונה ארעה בשעה שהוא עמד בעצירה מוחלטת ואילו התובע 2 חלף על פני רכבו. לטענת הנתבעים, אמנם ארעה פגיעה בין כלי הרכב ואולם, האחריות לה מוטלת לפתחו של התובע 2 הואיל ורכבו היה היחיד אשר היה בתנועה בעת האירוע ומשכך, שלא מן הנמנע הוא שרכבו היה זה אשר סטה לכיוון רכב הנתבע 2 ופגע בו. בנסיבות האמורות, לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע 2 ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 2 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לרכבו של התובע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעים חובה להוכיח את תביעתם, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירימו התובעים את הנטל המוטל עליהם כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה במקצת לכיוון גרסת התובעים ומשכך דין תביעתם להתקבל.

ראשית, במסגרת עדותו העיד התובע 2 כי התאונה ארעה עת שני הרכב עמדו במקביל זה לזה וכאשר הנתבע סטה לכיוון רכבו . הנתבע מנגד טען כי הפגיעות בין כלי הרכב היו בין שני הפגושים של הצדדים כאשר פגוש נתקע בפגוש ומשכך, למעשה טענתו בדיון היתה כי התאונה ארעה עת כלי הרכב כבר כמעט חלפו זה על פני זה. קיימת חשיבות למיקום הפגיעות הואיל ואין עוררין כי כאשר מוסת רכב, החלק הראשון המוסת הינו חלקו הקדמי . משכך, ככל שאמנם מיקום הרכבים כפי שהציגם התובע הוא הנכון – דהיינו אם אמנם הפגיעה הינה בין חלקו הקדמי של רכב הנתבע וחלקו האחורי של רכב התובע הרי שסבירות גבוהה יותר היא כי חלקו הקדמי של רכב הנתבע סטה לכיוון חלקו האחורי של רכב התובע ופגע בו. לענין זה תימוכין לטענת התובע ניתן למצוא בהודעה אשר הגיש הנתבע לחברת הביטוח שלו במסגרתה שירטט הנתבע את הילך התאונה. עיון בשרטוט האמור מעלה כי במסגרתו העמיד הנתבע את כלי הרכב בדיוק בהתאם לגרסת התובע דהיינו, כאשר שני כלי הרכב עומדים במקביל זה לזה ולא כאשר הפגושים שלהם פוגעים זה בזה –דהיינו לאחר שכלי הרכב חלפו זה על פני זה . לענין זה, תחילה, השרטוט האמור עומד בניגוד לגרסת הנתבע כפי שהוצגה בפני בית המשפט באופן אשר מפחית את משקלה ובנוסף, בשרטוט יש תימוכין לגרסת התובע ולפיה התאונה ארעה בין חלקו החזיתי של רכב הנתבע לחלקו האחורי של רכב התובע באופן התומך בטענה ולפיה רכב הנתבע סטה לכיוון רכב התובע.

זאת ועוד, התובע טען - והנתבע אישר זאת בדיון בפני - כי התובע אמר לנתבע, מיד לאחר התאונה שבאם הנזק הינו נמוך התובע לא יתבע את הנתבע. לו אמנם היתה התאונה באחריות התובע – מדוע ימצא התובע לנכון לומר זאת ומדוע ימצא הנתבע לנכון לציין זאת. במקרה זה, התנהלות הנתבע מהווה הודאת בעל דין ולפיה אמנם הוא אחראי לתאונה.

לאור האמור, הנני מקבלת גרסתו של התובע 2 וקובעת כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד לשפות התובעים בגין נזקיהם.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעים. לענין זה, תמכו התובעים את נזקיהם הניתנים לתיקון בסך של 7,485 ₪ ובגין ירידת ערך בסך 695 ₪- בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק . כן, תמכו התובעים תשלום שכ"ט לשמאי בסך 804 ₪ בחשבונית מס קבלה.

בהקשר זה טענו הנתבעים כי אין קשר סיבתי בין מכלול הנזק לבין התאונה. אין בידי לקבל טענה זו. טענתם של הנתבעים ולפיה הקמט בפגוש האחורי של התובעים אינו קשור לתאונה הינה טענה שבמקצועיות אשר היה על הנתבעים לתמוך בחוות דעת מקצועית. בפני בית המשפט הונחה חוות דעת אחת מטעמו של התובע אשר תוכנה לא נשלל . יתרה מכך, לא מצאתי ממש בטענה ולפיה, ניתן לראות כי לא מדובר בנזק אחד- הנני סבורה כי הטענה ולפיה הפגוש נמשך ולכן גם נמעך הינה סבירה ומשנתמכה מחד בחוות דעת ומאידך לא נשללה בחוות דעת נגדית – הינה שרירה ועומדת. לאור האמור הנני קובעת כי קיים קשר סיבתי בין הנזקים המפורטים בחוות הדעת לבין התאונה וכי התובעים הרימו הנטל להוכחת נזקים אלו.

התובעים תבעו בנוסף סך 160 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד למועד התביעה והנתבעים הכחישו הטענה ברם לא הציגו תחשיב חלופי להפרשים כאמור ומשכך, הנני קובעת כי התובעים הרימו את הנטל להוכחת סכום זה.