ביאדסה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה

החלטה

הבקשה שבפניי היא עיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי אשר ניתן ביום 3.6.08 לפיו יש להרוס את ביתו של המבקש בכפר ג'ת הבנוי על חלקה 13 בגוש 8841 (להלן: המבנה), וזאת עד לדיון והחלטה סופית של המשיבה בתכנית בנין עיר אותה יזמה והכינה הרשות המקומית בקה – ג'ת הידועה כתכנית ענ/1239.

הואיל וצו ההריסה הוצא ביום 3.6.08 (מעל שלוש שנים), ולא בוצע עד היום עקב הליכים משפטיים שונים ומגוונים שהתקיימו בערכאות המשפטיות השונות, על פי בקשותיו של המבקש, יש מקום לפרט הליכים אלה לפני מתן החלטה בבקשה; גם משום הסיבה שיש להליכים אלה השלכה על הדיון בבקשה שבפניי, ומתן ההחלטה.

בתאריך 23.3.08 ניתן כנגד המבקש צו הפסקה מינהלי של עבודות בניה כנגד בניית המבנה – שלד דו קומתי ועליית גג – הואיל והבניה היתה ללא היתר, וכאשר הבניה טרם הושלמה.

בתאריך 3.6.08 עקב כך שהבניה נמשכה בניגוד לצו, ניתן צו ההריסה המינהלי נשוא הדיון.

בתאריך 7.5.09 בימ"ש שלום בחדרה דחה בקשה של המבקש לביטול צו ההריסה המינהלי; כאשר ביהמ"ש דחה את כל הטענות של המבקש אשר הפנה כנגד הצו המינהלי.

בתאריך 2.6.09 נדחה ערעורו של המבקש בביהמ"ש המחוזי בחיפה.

בתאריך 9.11.09 ניתנה החלטה בעתירה מינהלית שהגיש המבקש לבימ"ש לעניינים מינהליים על פיה נדחתה העתירה.

בתאריך 28.2.11 דחה ביהמ"ש העליון את ערעור המבקש על החלטת ביהמ"ש המחוזי בעתירה המינהלית.

משנסגרו המסלולים הפליליים והמינהליים, פנה המבקש בבקשה זהה לבקשה שהוגשה בפניי, שנידונה בבית משפט זה בפני כב' השופט גופמן, וזה דחה את בקשתו מבלי שקיים דיון בנוכחות הצדדים.

בתאריך 28.4.11 פנה בבקשה זהה כאמור שנידונה בפניי; נתתי החלטה, לאחר קבלת תגובת המשיבה, מבלי שקויים דיון בנוכחות הצדדים; ועל כך, דהיינו על שתי ההחלטות הוגש ערעור לבימ"ש המחוזי, אשר ביטל את שתי ההחלטות, והורה לקיים דיון בבקשות שהוגשו.

יש לציין שהחלטת ביהמ"ש המחוזי מתייחסת אך ורק לעובדה שביהמ"ש נתן את ההחלטות מבלי שהתקיים דיון.

קויים הדיון בנוכחות הצדדים אשר השמיעו את טיעוניהם על בסיס עמדותיהם שהוגשו בכתב ונתמכו במסמכים.

הבסיס להגשת הבקשה שבפניי הוא הטיעון של המבקש שיש לעכב את ביצוע צו ההריסה המינהלי עד מתן החלטה של המשיבה בתכנית ענ/1239 לאור שינוי נסיבות חדשות ומהותיות והן, המכתב שהמציא יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה עירון מיום 24.4.11 לפיו העיריה יזמה והגישה את התכנית המפורטת ענ/1239 אשר ביתו של המבקש כלול בה, והיא משנה את יעוד השטח החקלאי לשטחי מגורים, בנייני ציבור ושטחים פתוחים. על פי התכנית ניתן יהיה להכשיר את המבנים שנבנו, ביניהם המבנה של המבקש.

גם מנכ"ל העיריה צירף מכתב לפיו התכנית הנ"ל שנידונה בועדה המקומית הומלצה להפקדה להמשך טיפול בועדה המחוזית חיפה, כך שהמצב נכון להיום הוא שהתכנית הועברה לועדה המחוזית וטרם נקבע מועד דיון.

יש לציין שהמבקש לא טרח לצרף את החלטתה של הועדה המקומית לתכנון ובניה עירון לענין זה, ולא ברור לביהכמ"ש מדוע. יותר מאשר ראוי היה שיצרף את ההחלטה, וזאת לאור המתווה של הדיון שבפניי.

הדיון בבקשה וההחלטה של ביהמ"ש, בסיסה הנורמטיבי הוא חוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965, ותקנות התכנון והבניה (סדרי דין בקשות לענין צו הריסה מינהלי, תש"ע – 2010 (להלן: התקנות).

הגם שהבקשה היא על פי ניסוחה עיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי, אני מקבלת את טיעונו של ב"כ המשיבה שעל יסוד התקנות הבקשה היא למעשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה המינהלי, שכן על פי סעיף 1, שהוא סעיף ההגדרות בתקנות, בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה הגדרתה: "בקשה לפי סעיף 238 א' (ז)(1) לחוק לעיכוב ביצוע צו". סעיף זה בחוק התכנון והבניה מתייחס לבקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה במקביל לבקשה לביטול צו הריסה מינהלי; דהיינו כאשר מוגשת בקשה לביטול צו הריסה מינהלי, והמבקש מבקש להתלות את הביצוע, ביהמ"ש רשאי ליתן צו לעיכוב ביצוע צו ההריסה בנסיבות ובתנאים שמצויינים בסעיף.

והואיל ובענייננו צו ההריסה המינהלי, לאור הדיונים שהתנהלו כפי שפירטתי כאמור לעיל, הפך לחלוט, לא ניתן להגיש בקשה לעיכוב ביצועו, שכן כאמור בקשה כזו ניתן להגיש רק על פי התנאים שבסעיף הנ"ל שבחוק התכנון והבניה; אך יחד עם זאת ניתן להגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה המינהלי, והתקנות מתייחסות גם לאפשרות זו.

כך שהבקשה שבפניי על פי תכנה היא למעשה בקשה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה המינהלי, וכך יש להתייחס אליה .