בי.ג'י (ישראל) טכנולוגיות בע"מ נ' ברזלית רחובות (2008) בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לחיוב הנתבעת בתשלום 602,019 ₪ בעבור סחורה שלא שולמה.

התובעת טוענת, כי הנתבעת ביצעה פעולות מרמה, הזמינה סחורה לפני קריסתה בעשרות אלפי ₪, הציגה מצגים כאילו חברה נוספת שפעלה במקום פועלת מטעמה, ובסופו של דבר נותרה התובעת כשסחורה בסכומים ניכרים לא שולמה לה כלל ועיקר.

הנתבעת, טוענת, כי מיום 11.12.11 לא עבדה במקום, וכי כל הטענות בעניין מרמה, אינן נכונות, לא הוכחו, וכי לא היא הזמינה את הסחורה.

מטעם התובעת העיד מר הורוביץ, הנתבעת בחרה שלא להגיש כל תצהיר ולא להביא כל עדות מטעמה. בדיון נחקר מר הורוביץ על ידי מר קרני בעליה ומנהלה של הנתבעת, והצדדים סיכמו בעל פה.

לאחר שמיעת הדיון, וכעולה מפרוטוקול הדיון, במסגרת הסכמי פשרה עם צדדים שלישיים , אשר נתבעו במסגרת ההליך, אישרה התובעת כי קיבלה את הסכום של 320,000 ₪, ומשכך למעשה צומצמה המחלוקת לסכום של 282,019 ₪ = 320,000 ₪ - 602,019 ₪.

עיון בכרטסת הנהלת החשבונות יגלה כי עובר לסיומה של שנת 2001, הנתבעת הייתה ביתרת חובה בסכום של כ- 247,000 ₪.

עוד עולה מהראיות שהוגשו לתיק, כי הנתבעת מסרה שיקים, שחוללו, ואשר צורפו כנספח 16 לתיק, בסכום של 266.391 ₪.

כלומר, גם אם תתקבל טענת הנתבעת בנוגע למועד עזיבתה את המקום, המחלוקת עומדת על סכום של כ- 16,000 ₪ בלבד, כאשר ביחס לסכומי השיקים שחוללו, בסך של 266,391 ₪, בפי הנתבעת אין כל טענה.

למעשה הגרסה היחידה המונחת בפני ביהמ"ש הינה של התובעת, אשר מנהלה העיד בפניי, כי הנתבעת, היא שהזמינה טלפונית את הסחורה, כי כך היה נהוג בין הצדדים בכל תקופת ההתקשרות.

הנתבעת הפנתה להסכם שנערך בינה לבין חברת טשקנט שהייתה צד לתיק ביהמ"ש, וטענה, כי מתוך ההסכם עולה שהנתבעת עזבה את המקום כבר ביום 11.12.11 וכי ממועד זה לא ביצעה כל הזמנות סחורה.

כאמור לעיל, אין בפני ביהמ"ש כל מצהיר שיעיד על עובדות אלו, אין מי שיעיד, אם המידע הזה נמסר לתובעת בזמן אמת, שכן לגרסת מנהל התובעת, בזמן אמת לא ידעו כי חברה אחרת נכנסה לנעלי הנתבעת למקום עסקה ומתחילה לעבוד במקום והתובעת טענה כי היא המשיכה בפעילות למול הנתבעת. אין בפני ביהמ"ש כל גרסה או עד שניתן יהיה לחקור אותו באשר למועד עזיבתה בפועל של הנתבעת את המקום, מועד הפסקת הזמנת הסחורה, מועד מסירת המידע לתובעת, ועל העסקה שקשרה הנתבעת עם טשקנט.

בנסיבות אלה, כאשר בפי ביהמ"ש יש רק עד אחד, והנתבעת בחרה מיוזמתה, למרות אפשרות שניתנה לה שלא להגיש כל תצהיר לתיק ביהמ"ש, אין די בהסכם, להוכחת הטענה, כי בזמנים הרלוונטיים הנתבעת לא הייתה במקום, ואני מקבלת את גרסת התובעת בעניין זה, כי המשיכה לעבוד עם הנתבעת ונציגה. לגרסת התובעת עם מר קרני בעצמו.

לאור האמור, ובהתחשב בחשבוניות, בשיקים שחוללו, במועדים של משיכת הסחורה הנטענת, סוף שנת 2001, וינואר 2012, אני מקבלת את טענת התובעת וקובעת כי התובעת הוכיחה את טענותיה, כי הנתבעת היא שהזמינה את הסחורה ומשכך אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הסכום של 282,019 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.12 ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן הנתבעת תישא בהוצאות כדין. בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת 20,000 ₪ בעבור שכ"ט עו"ד.

מזכירות תשלח פס"ד לצדדים.

ניתן היום, כ"ד חשון תשע"ד, 28 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: