בי.ג'י.אלפא בע"מ נ' יודסין

החלטה

זוהי החלטה בטענת הנתבע להתיישנות.

מבוא

התביעה הנדונה הינה תביעה כספית ע"ס 1,000,000₪ אשר הוגשה ביום 06/03/11 ע"י בנק לפתוח התעשייה בישראל בע"מ (להלן: "התובע המקורי"). כתב התביעה תוקן ועל פיו התובעת הינה בי. ג'י. אלפא בע"מ (להלן: "בי.ג'י. אלפא" או "התובעת"). התביעה הוגשה נגד מאיר יודסין (להלן: "יודסין" או "הנתבע") בגין טענה לחוב הנובע משלוש הלוואות שנטל בין השנים 1995-1997, ועל אף דרישות התובע המקורי, אשר האחרונה בהם מיום 18/05/1998- לא נפרעו.

כנגד הנתבע ניתן ביום 06/11/01 צו כינוס נכסים במסגרת תיק פש"ר 1185/01 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ביום 05/05/02 הגיש התובע המקורי תביעת חוב לכונס הנכסים הרשמי (אישור נתקבל מאת הכנ"ר - נספח ב' לתגובת התובעת בבקשה דנן).

ביום 12/07/07 הוכרז הנתבע כפושט רגל.

ביום 20/10/10 בוטלו הליכי פשיטת הרגל כנגד הנתבע.

לטענת הנתבע התביעה הוגשה 13 שנים לאחר מועד היווצרות העילה אי לכך-התיישנה. התובעת טוענת מאידך כי תקופת ההתיישנות נעצרה עת הגיש התובע הקודם תביעת חוב לכונס הנכסים.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב בטענה זו.

טענות המבקש

על פי הוראות סעיפים 5,6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), מתחילה תקופת ההתיישנות ביום בו נולדה עילת התביעה, וככל שאינה במקרקעין, מתיישנת בתוך שבע שנים.

היות והתובע המקורי העמיד את יתרת ההלוואות לפירעון מידי ביום 18/05/1998 (נספח ט'1 לכתב התביעה המתוקן), אזי תקופת ההתיישנות תמה ביום 17/05/2005, ואילו התביעה העיקרית הוגשה רק ביום 06/03/11, דהיינו כשש שנים לאחר מועד זה.

על פי סעיף 1 לחוק ההתיישנות, תביעה העוצרת את תקופת ההתיישנות הינה "הליך אזרחי לפני בית משפט".

אין לקבל טענת המשיבה כי "לאור מתן צו הכינוס, עוכבו כל ההליכים כנגד הנתבע, ולפי כל דין, החל ממועד צו הכינוס כנגדו, מוקפאת כל תקופת ההתיישנות בנוגע לתביעות כנגד הנתבע" (סעיף 16 לכתב התביעה המתוקן), היות ומדובר בטענה בעלמא אשר נטענה ללא כל תימוכין וללא הפניה לדין הקובע זאת.

הפרק השלישי בחוק ההתיישנות מפרט בבירור את האירועים המפסיקים את תקופת ההתיישנות, ומינוי כונס נכסים או הכרזה על אדם כפושט רגל אינם נכללים בין ארועים אלו, על אף טענת המשיבה להיעדר אפשרות להגיש תביעות נגד מי שנתמנה לו כונס נכסים, או הוכרז כפושט רגל (מפנה לע"א 402/77 גולדמן נ' יחיאל הרמן, פ"ד לב(2), 421 (להלן: "פרשת גולדמן").

בניגוד לטענת המשיבה כי בע"א (ת"א) 1140/92 בנק ברקליס דיסקונט נ' קוט משה (לא פורסם) (להלן: "פרשת ברקליס") נקבע כי הליכי פש"ר עוצרים את תקופת ההתיישנות, ההיפך הוא הנכון, עת קבע בית המשפט כי הליכי פש"ר כשלעצמם אינם מפסיקים את מירוץ ההתיישנות, "אולם שונה המצב אם הוגשה הוכחת חוב לנאמן". מאחר ותפקיד הנאמן הינו תפקיד שיפוטי שסמכויותיו זהות לסמכות בית משפט באותו עניין.

ביום בו מונה נאמן לנכסי המבקש, חלפה תקופת ההתיישנות, בנסיבות אלה יש לקבוע כי התביעה התיישנה.

טענות המשיבה

אין ממש בטענת המשיב לתחילת תקופת ההתיישנות ביום 18/05/98, עת פנה המשיב לתובע הקודם בבקשה לפריסת החוב ביום 15/11/98, והתובע הקודם הציע למשיב הצעה נוספת לסילוק חובו ביום 10/06/99 (נספחים א'1, א'2 לתגובת התובעת). עם זאת התאריך הקובע לתחילת מועד ההתיישנות אינו מעלה ומוריד, עת התביעה לא התיישנה אף מהתאריך לו טוען המבקש.