בי.אס. מעברים בע"מ נ' הראשון לישראל בע"מ-סניף 7

החלטה

בפניי ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981. המערערת עותרת לגריעת 10 שקים שסורבו על-ידי המשיב.

רקע

המערערת מנהלת חשבון עו"ש מספר 409089397 אצל המשיב (להלן: "הבנק").

במועדים שונים, סירב הבנק לפרוע שיקים אשר נמשכו על ידי המערערת, עקב העדר כיסוי מספיק ולכן הוגבל חשבונה של המערערת.

הסדר הדיוני

ביום 18.3.13 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני על פיו, מסכימים הם שהבנק נהג כשורה כאשר סירב לפרוע את השיקים נושא הערעור, עם זאת, נוכח טענות המערערת בערעור, מסכים הבנק להשאיר את ההחלטה אם לגרוע את השיקים שמועד פירעונם היה ביום 31.10.12, לשיקול בית המשפט.

נוכח האמור, מבקשים הצדדים לבטל את הדיון אשר נקבע ליום 19.3.13 ושבית המשפט ייתן החלטתו בקשר לגריעת השיקים.

טענות המערערת (ביחס לשיקים שסורבו ב- 31.1012)

המערערת התקשרה בהסכמים לביצוע פרויקטים באנגולה, בהיקפים של מיליוני דולרים, החל משנת 2008. לאחר שהושלם הפרויקט הראשון, בהיקף של 4,500,000 $, נחתם בשנת 2009 הסכם שני בהיקף של 12,500,000 $, אשר הורחב בסופו של דבר ל- 17,500,000 $ (להלן: "הפרויקט השני"). לאחר השלמת הפרויקט השני, התקשרה המערערת בפרויקט נוסף בשנת 2011, בהיקף של 18,500,000 $ (להלן: "הפרויקט השלישי").

לצורך ביצוע הפרויקט השלישי שולמה למערערת מקדמה בסך 5,500,000 $.

במסגרת הפרויקט השני נותר חוב בסך 2,200,000 $ אשר היה אמור להיות משולם באוגוסט 2012 ובמסגרת הפרויקט השלישי הוגשה על ידי המבקשת חשבונית בגין עבודות שבוצעו, בסכום כולל של 4,700,000 ₪, אשר אושרה לתשלום והייתה צריכה להיות משולמת עד ליום 2.10.12.

המערערת מסרה את השיקים אשר נועדו להיפרע ב- 31.10.12, בהסתמך על הכספים שהייתה אמורה לקבל (כאמור, בסכום כולל של 6,900,000 $), על כספים קודמים אשר קיבלה במסגרת הפרויקטים ובהסתמך על כך שנמסר למערערת כי ניתנה הוראה לתשלום הכספים, לפחות בחלקם הגדול. נוכח הסכומים הגבוהים שהייתה המבקשת אמורה לקבל, הייתה היא בטוחה שהשיקים ייפרעו.

בפועל התשלומים התעכבו עקב דרישות חדשות שהוציא הבנק האנגולי, כתנאי להעברת הכספים. המערערת מדגישה כי בהתאם להסכם בנוגע לפרויקט השלישי כבר הועברו לה כספים בסכום של 5,500,000 $, ללא הדרישות הנ"ל. נוכח הדרישות החדשות נוצר עיכוב בהעברת הכספים.

לאחר טיפול משפטי של באי כוח המערערת, הוסרה המגבלה על העברת הכספים וניתנה הוראה להעברת הכספים לארץ.

המסגרת הנורמטיבית

המערערת מתבססת על הוראות סעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981, הקובע כי ניתן לבקש לבטל הבאת שיקים במניין השיקים שסורבו אם: "ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו".

במאמרו של כב' השופט יצחק עמית על חוק שיקים ללא כיסוי [הפרקליט כרך מ"ד, עמוד 449], מפרט הוא את המבחן שעל בית המשפט להפעיל בבואו להחליט אם לגרוע שיק מרשימת השיקים שסורבו:

"... היסוד הסביר אינו של הלקוח הטיפוסי אלא של הלקוח המסוים, שחשבונו הוגבל. מבחינה זו המבחן הוא סובייקטיבי. אולם המילה "סביר" מעידה על כך, שהמחוקק ביקש להציב מבחן אובייקטיבי, המשולב עם היסוד הסובייקטיבי ... יש לבחון אם ללקוח המסוים היה יסוד סביר להניח, כי מוטלת על הבנק חובה לפרוע את השיק." [עמ' 466].

בדרך כלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי צריך שתהא מחמירה [רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבניין ועב' אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, 23.12.2007], אולם כאשר למערער היה יסוד סביר להניח שתהיה בחשבונו יתרה מספקת, אשר תקים חובה של הבנק לפרוע את השיקים, בהסתמך על תשלומים צפויים ברמת וודאות גבוהה, יכול להתקיים התנאי שבסעיף 10(א)(3) הנ"ל.