בטניסט אלכס ואח' נ' יוניון מוטורס ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה כספית שעניינה נזק שנגרם לרכבם של התובעים ואשר לטענתם, מכוסה במסגרת האחריות שניתנה לרכב על ידי יבואן הרכב (הנתבעת 1).

2.התובעים רכשו במהלך חודש אוקטובר 2005 רכב מסוג טויוטה קורולה שנת ייצור 2003. לטענתם, החל ממועד רכישת הרכב התגלו בו תקלות רבות, במיוחד תקלות הקשורות לצריכת שמן ברכב. התקלות כולן תוקנו במוסך הנתבעת 2, שהינה גם סוכנות למכירת רכבי הנתבעת 1.

3.לטענת התובעים, במהלך חודש נובמבר 2008, הבחינו, כי הרכב צורך כמויות גבוהות של שמן ולכן פנו ל מוסך הנתבעת 2. נציג הנתבעת אמר להם, כי אין בעיה בצריכת השמן וכי עליהם לנסוע עוד 1,000 ק"מ ואז לחזור למוסך. יומיים לאחר מכן נסעו התובעים לבקר את בני משפחתם בצפון הארץ ונורת השמן דלקה במהלך הנסיעה. התובעים עצרו לפיכך את הרכב על מנת לבדוק את השמן, אך כמות השמן היתה תקינה. התובעים הניעו לפיכך את רכבם והמשיכו בנסיעה, אלא שהנורה לקה שנית, תוך שהרכב נכבה ולמעשה שובק חיים.

במוסך שאליו הועבר הרכב הסתבר, כי המנוע שבק חיים ויש להחליפו, כאשר עלות התיקון מגיעה לכ-28,000 ₪.

התובעים החליפו את המנוע בסופו של יום בעלות נמוכה יותר, בסך של 7,350 ₪.

4.לטענת התובעים, בירור שערכו מלמד, כי קיים פגם סדרתי ברכבי טויוטה לשנים 2003-2004, כאשר ברכבים רבים מאותה שנת ייצור קיימת בעיה של בוצה בקרטר וסתימת מעברי שמן. עוד טוענים התובעים, כי מחובת הנתבעות לשאת בעלות התיקון בשל מחדלה של הנתבעת 2, אשר הורתה לתובעים להמשיך ולנסוע ברכב, הגם שברכב קיימת תקלה.

התובעים עותרים לחייב את הנתבעות בעלות החלפת המנוע וכן בפיצוי בגין אבדן שימוש ברכב, אבדן השתכרות, הוצאות משפטיות ועוגמת נפש ובסך הכל מבקשים לחייב את הנתבעות לשלם לתובעים את הסך של 12,650 ₪.

5.הנתבעת 1, יבואנית הרכב, טוענת, כי מדובר בתקלה שארעה שלוש שנים לאחר שתמה אחריותה של הנתבעת 1 בנוגע לרכב. כמו כן, טוענת הנתבעת, כי התובעים לא המציאו אסמכתאות לכך שהרכב טופל כנדרש, כאשר הטיפול הנדרש ברכב הינו תנאי לקיום האחריות וכן לא המציאו חוות דעת מומחה שתתמוך בטענותיהם, לרבות לעניין התקלה הסדרתית ברכב. אשר לתקלה ברכב ולאחריות בגין התיקון הלקוי, טוענת הנתבעת, כי על התובעים להפנות טענותיהם לנתבעת 2.

6.הנתבעת 2 טוענת, כי מנוע הרכב הוחלף בעבר בשנת 2006 והורכב תחתיו מנוע אחר וזאת ללא תשלום, במסגרת האחריות.

לטענת הנתבעת, אמנם הגיעו התובעים לאחר שהרכב שבק חיים וביקשו לתקן את הרכב, אלא שביקשו לעשות זאת במסגרת האחריות ומשסירבה הנתבעת, לא השאירו התובעים את הרכב לתיקון. אף הנתבעת 2 טוענת, כי התובעים לא טיפלו ברכב בהתאם להוראות היצרן. כן טוענת הנתבעת, כי לא היתה רשלנות בטיפול ברכב.

7.במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט, הוברר, כי אמנם כטענת הנתבעת 2, הוחלף מנוע הרכב בעבר, ייתכן ובשל אותה תקלה סדרתית, אם כי לטענת נתבעת 1, אין מדובר בתקלה שניתן לכנותה תקלה סדרתית.

הנתבעת 2 טענה במהלך הדיון, כי מה שהביא בסופו של דבר לצורך בהחלפת המנוע הינו העובדה שהתובעים המשיכו לנסוע עם הרכב כשמנורת השמן דולקת.

התובעים מצידם טענו במהלך הדיון, כי הקפידו לבצע ברכב את כל הטיפולים הדרושים.

8.בסיומו של הדיון הבהרתי לתובעים, כי טענותיהם לעניין הליקוי הינן טענות שבמומחיות ולכן עליהם לתמוך תביעתם בחוות דעת ואפשרתי להם להגיש חוות דעת מטעמם עד ליום 31.3.10, שאם לא כן ינתן פסק הדין בהסתמך על המצוי בתיק בית המשפט.

חרף האמור, לא הוגשה חוות דעת מטעם התובעים ולפיכך, אין לי אלא להכריע בתובענה.

9.כפי שציינתי לעיל, טענות התובעים הינן בעניינים שבמומחיות. התובעים טוענים לתיקון לקוי של הרכב וכן לפגם בייצור.

שתי הטענות הינן טענות שיש להוכיח באמצעות חוות דעתו של מומחה, אשר יעיד לגבי טיב הליקוי וההשפעה של האופן בו טופל הרכב על ידי הנתבעת 2 על התקלה שנגרמה בסופו של דבר.

לא ניתן על פניו לקבל את טענות התובעים ואין מדובר בדבר המדבר בעדו, שיש בו כדי להעביר את הנטל על שכם הנתבעות.

10.לעניין היות התקלה תקלה סדרתית, הרי שהוכח, כי מנוע הרכב הוחלף, כך שגם אם היה פגם סדרתי במנוע, הרי שזה אינו קיים יותר.