בטלות המחאות זכות מחמת היותן למראית עין בלבד

במרכז ההתדיינות בין הצדדים עומד (לכאורה) עימות בין שני נושים של חייב - זכאי מכוח המחאה ונושה כספי. כל אחד מהנושים מבקש לטרוף לעצמו את נכס המריבה. במצב דברים זה מתעוררת השאלה זכויותיו של מי גוברות. האם זכויותיו של הזכאי מכוח המחאה גוברות או שמא ידו של הנושה הכספי תהיה על העליונה? בשאלה זו, ובשאלות נלוות לה, נעסוק להלן.

הצדדים

1.          1.          התובע נושה חוב בנתבעת 1 (להלן גם: "החייבת") שמקורו בדין השטרות. התובע הגיש בקשה לביצוע שטר נגד החייבת ללשכת ההוצאה לפועל. סכומו של החוב בתיק ההוצאה לפועל נכון ליום 14.8.06 הוא 474,993 ש"ח. הנתבעות 2 ו-3 הן נמחות של הנתבעת 1 מכוח כתבי המחאה שערכה הנתבעת 1 (להלן גם: "הנמחות"). הנתבעת 1 והנמחות הן אחיות. ההמחאה בה מדובר, עניינה כספים שהגיעו לנתבעת 1  מצד ג'.

העיקרים העובדתיים והדיוניים

2.          2.          הנתבעת 1 הייתה בעלת הזכויות בדירה שברחוב יהודה 160, מודיעין (להלן: " הדירה"). היא מכרה את זכויותיה בתחילת שנת 2006 לה"ה מנשה (להלן: " הרוכשים"). משנודע הדבר לתובע, הטיל הוא עיקול על זכויות הנתבעת 1 בדירה אצל מינהל מקרקעי ישראל ואצל י' זילברמינץ ובנו בע"מ (להלן: " החברה המשכנת"). עיקול זה הוטל בחודש פברואר 2006, היינו: לאחר מכירת זכויות הנתבעת 1 (להלן: "העיקול על זכויות הנתבעת 1 בדירה"). במקביל, הטיל התובע עיקול על זכויות וכספים של הנתבעת 1 אצל פרקליט הרוכשים.

3.          3.          ביום 7.5.06 הטיל התובע עיקול אצל הרוכשים על כל נכסי הנתבעת 1 המוחזקים בידיהם (ת/7).

4.          4.          בתשובה להודעת העיקול מיום 22.5.06 אישרו הרוכשים כי הם מחזיקים בכספים של הנתבעת 1, המהווים את יתרת התמורה בגין רכישת הדירה בסך השווה ל- 120,000$ (להלן: " העיקול על יתרת תמורת המכר"). בתשובתם, הוסיפו הרוכשים וציינו כי ביום 6.4.06, נמסרה להם הודעה מאת הנתבעת 1 לפיה זכויותיה ביתרת תמורת המכר, הומחו  לנתבעות 2 ו-3.

5.          5.          הרוכשים והתובע התדיינו בלשכת ההוצאה לפועל בשאלת בטלות העיקול על זכויות הנתבעת 1 בדירה. בסופו של דבר, הסכימו כי עיקול זה, יבוטל נגד הפקדת סכום יתרת חובם של הרוכשים לנתבעת 1, בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 14.8.06 הופקד בלשכת ההוצאה לפועל סכום של 474,993 ש"ח על ידי הרוכשים (ראו ת/8). סכום כסף זה יכונה להלן גם " נכס המריבה".

6.          6.          לאחר ההפקדה, הגיש התובע את תביעתו דנן. עם הגשת התביעה, עתר התובע לצו שיורה על הותרת נכס המריבה בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעת 1 הסכימה לכך. לאחר מכן, הוגשה בקשה להורות על מינוי נאמן לנכס המריבה ובהסכמת הנתבעות, נתמנו פרקליטי התובע והנתבעות לשמש נאמנים על נכס המריבה. כבוד הרשם גבאי הורה, לאחר מכן, על העברת נכס המריבה לחשבון נאמנות שייפתח על שמם של הפרקליטים (בש"א 171482/06).

7.          7.          התובע עתר להצהיר כי אין כל תוקף להמחאת הזכויות מהנתבעת 1 לנמחות; לחלופין - המחאת הזכויות כפופה לעיקול על יתרת תמורת המכר; לחלופי חלופין - המחאת הזכויות בטלה, לפי שהיא פיקטיבית ואין כוחה יפה לאיין את העיקול.

הנתבעות כפרו בטענות התובע. לשיטתן של הנתבעות 2 ו-3, אין מדובר בהמחאה למראית עין. היפוכו של דבר. ההמחאה נועדה לפירעון חוב שחבה להן הנתבעת 1 בגין הלוואה בסכום כולל של 402,050 ש"ח, אשר העמידו לה. משקדמה ההמחאה לעיקול על יתרת תמורת המכר, הרי היא גוברת עליו. מכאן, שדין התביעה להידחות.

8.          8.          במהלך הדיון, וויתרו ב"כ הנתבעות על חקירתו הנגדית של התובע על תצהיר עדותו הראשית והסכימו לקבלת נספחי התצהיר לראייה. מנגד, חקר ב"כ התובע את הנתבעות על תצהיריהן וויתר על הזמנתם לעדות של הרוכשים ושל פרקליטת החברה המשכנת.

9.          9.          ביום 2.12.07, ביקש ב"כ הנתבעות להגיש ראייה נוספת וב"כ התובע לא התנגד לכך. על כן, הוריתי ביום 11.12.07 על קבלת הראייה הנוספת. הראייה בה מדובר היא מקורו של המסמך נ/6 (שכותרתו "אישור הלוואה"). למסמך זה אתייחס בהמשך.

הפלוגתה

10.      10.      השאלה הצריכה הכרעה נסבה על תחרות (נחזית) בין נושה מעקל לבין נושה נמחה, עת קדמה ההמחאה לעיקול. המענה לשאלה זו יחייבנו לבחון בין ביתר את הסוגיות הבאות: ראשית, כיצד תסווג העסקה שבין הנתבעת 1 לבין אחיותיה, הנתבעות 2 ו-3: האם עניין לנו בעסקה למראית עין או שמא בעסקה אמיתית; שנית, בהנחה שאקבע כי עניין לנו בעסקה אמיתית, יהא מקום להידרש לטיבה של המחאת הזכויות: האם היא מהווה בטוחה גרידא (המחאה על דרך השיעבוד) או המחאת מכר (המחאה גמורה).

הכרעה

11.      11.      לאחר שמיעת הראיות ושקילת מכלול הטיעונים הרלבנטיים שהועלו, אני סבור כי דין התביעה להתקבל. אני קובע כי העיקול על יתרת תמורת המכר שהטיל התובע ביום 7.5.06, גובר על המחאת הזכויות (המיומרת). כפועל יוצא מן האמור, זכאי התובע לכספים המופקדים בחשבון הנאמנות.

המחאת הזכויות: עסקה אמיתית או למראית עין?

12.      12.      עיקר המחלוקת בענייננו, היא מחלוקת עובדתית, שנסבה על כנות הסכמי ההמחאה נ/2 ו-נ/7  שנכרתו בין הנתבעת 1 - היא הממחה, לבין הנתבעות 2 ו-3 - הן הנמחות. התובע סבור כי ההמחאות הן למראית עין גרידא וכי אין מאחוריהן כל תוכן כלכלי. הנתבעות טוענות כי ההמחאות משקפות עסקה שהתרחשה במציאות.