בטט נ' חביב

פסק דין

התובע השכיר לנתבע דירה בת 6 חדרים בגבעת זאב. השכירות החלה ביום 19.6.05 ונמשכה, לאחר מימוש אופציות, עד 31.7.10.

טענת התובע היא כי הנתבע לא שילם את הארנונה המלאה לתקופת השכירות. כמו"כ הנתבע לא שילם את חשבון החשמל האחרון.

בלית ברירה שילם התובע את חוב הארנונה בסך 33,709 ₪ וכן את תשלום החשמל בסך 1,274.35 ₪. בנוסף לאמור, טוען התובע כי הנתבע נטל ללא רשות התובע 2 ארונות וקולב מראה מדירת התובע בעת שעזב את הדירה ובגינם דורש התובע תשלום של 29,000 ₪, כן התובע תובע סך נוסף של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש וכן שכ"ט עו"ד בגין משלוח מכתבי התראה. סך כל התביעה הוא 74,463 ₪. התובע הפעיל שטר בטחון בסך 20,000 ₪ ובתביעה זו הוא תובע עוד 50,000 ₪ על מנת להעמיד את התביעה בסדר דין מהיר.

הנתבע טוען כי הוא שכר מהתובע דירה בלבד ולא את כל הנכס לפיכך היה עליו לשלם את הארנונה רק על הדירה. לטענתו את הארנונה על הדירה הוא שילם במלואה. הנכס עצמו כולל גם דירה נוספת שבה התגוררה ביתו של התובע וכן התובע המשיך לעשות שימוש בבייסמנט ובעליית הגג. הנתבע טוען כי הוא שילם את מלוא הארנונה על הדירה ששכר אך לא שילם ולא היה צריך לשלם את הארנונה ויתר החיובים בגין החלקים שלא היו בשימושו. התובע חלק על הערכת שווי הארונות והקולב. לדבריו, מדובר בארונות בני 15 שנים ויותר ועלותם כמה מאות שקלים בלבד. הנתבע חלק גם על הסכום הנתבע בגין עגמת נפש. לדבריו, לא זו בלבד שהוא שילם את כל הנדרש בגין ארנונה אלא שהוא שילם אף תשלומי מים ואגרות אחרות למועצה, גם עבור דירת ביתו של התובע, על אף שלא היה צריך לעשות כן ולפיכך על התובע להחזיר לו סכומים אלה.

הצדדים העידו בפני, התובע טען כי סוכם בינו לבין הנתבע שהנתבע ישלם את הארנונה ויתר התשלומים, למעט חשמל, גם עבור דירת ביתו. לגבי החשמל, הותקן שעון הקורא את צריכת החשמל בבית ביתו והנתבע קיבל את המגיע לו, לאחר ששילם את חשבון הצריכה לנכס כולו. התובע טען כי גם לגבי המים היה צריך להיעשות אותו חשבון אך הנתבע אמר שמדובר בסכום פעוט והוא הסכים לשלם את כל צריכת המים.

לגבי הארונות, התובע אישר שמדובר בארונות מעוד ישנים (משנת 1987) אך לדבריו נאלץ לרכוש ארונות חדשים שעלותם היא כמפורט בתביעה. בעת הדיון הראה התובע הצעת מחיר שקיבל לגבי ארונות חדשים.

הנתבע חזר על טענותיו לגבי תשלום הארנונה. לדבריו, הסכם השכירות מגדיר את המושכר כדירה בת 6 חדרים מטבח וחדרי שירותים הנמצאת ברח' ענתות 13 גבעת זאב (ההואיל הראשון להסכם שצורף לתביעה), לפיכך ברור שהיה עליו לשלם את ההוצאות כולם, לפי סעיף 11 לחוזה, רק לגבי המושכר ולא לגבי המבנה כולו.

לענין הארונות טען הנתבע בעדותו טענה חדשה, שלא בא זכרה בכתב ההגנה, ולפיה הוא הסכים עם מי שרכש את הדירה מהתובע, שרכש את הדירה עם הארונות, שהוא יוכל לקחת את הארונות ותמורת זאת הוא השאיר לאותו רוכש 500 ליטר סולר במערכת ההסקה. בכל מקרה שווי הארונות היה נמוך שכן הם בני שנים רבות. באשר לחשבון החשמל שלא שולם טען הנתבע כי כיוון שהוא שילם מים ותשלומים נוספים למועצה עבור הנכס כולו על אף שהיה עליו לשלם רק על המושכר, יש לקזז את תשלום החשמל מחובותיו של התובע כלפיו, חובות המגיעים לסך של כ- 2,000 ₪, סכום העולה על חשבון החשמל שלא שולם.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה ככל שהיא נוגעת לתשלום הארנונה. ההסכם שנחתם בין הצדדים מציין במפורש מהו המושכר המוגדר שם כ"דירה בת 6 חדרים מטבח וחדרי שירותים הנמצאת ברח' ענתות 13 גבעת זאב" ברור איפוא שכל התשלומים שעל הנתבע לשאת בהם לפי ההסכם מתייחסים למושכר בלבד ולא למבנה כולו. ב"כ התובע טען כי כיוון שהנתבע הוא אשר ניסח את ההסכם יש לפרש אותו כנגדו ואולם הדבר נכון כאשר יש אי בהירות בהסכם, במקרה כזה חל הכלל של פרשנות לרעת המנסח. ואולם בנדון דנן מוגדר המושכר במפורש בהסכם לפיכך אין לקבל את טענת התובע לפיה היה על הנתבע לשלם את הארנונה גם עבור חלקים שלא היו בשימושו אלא בשימוש ביתו של התובע.

לגבי הארונות אין לקבל את טענת הנתבע, שהושמעה לראשונה בעדותו, לפיה, הוא הסכים עם מי שרכש את הדירה מהתובע שהוא יוכל לקחת את הארונות.

ראשית, מדובר בגירסה כבושה שלא נכתבה בכתב ההגנה ונטענה לראשונה בעדות.

שנית, לא הומצאה כל ראיה שהתובע מכר את הארונות למי שרכש ממנו את הדירה.

מאידך, ברור שאין מקום לקבל את סכום התביעה לגבי פריט זה, שכן התובע עצמו העיד שהסכום של 29,000 ₪ שתבע בגין פריט זה הוא העלות של ארונות חדשים. התובע עצמו העיד גם שהארונות נרכשו על ידו בשנת 1987 לפיכך ברור שהתובע לא זכאי לקבל את מלוא העלות. אני קובע איפוא כי על הנתבע לשלם לתובע בגין לקיחת הארונות סך של 2,000 ₪.

בכתב ההגנה לא הכחיש הנתבע את טענת התובע לפיה לא שילם את חשבון החשמל האחרון לפיכך על הנתבע לשאת גם בסכום זה.

הנתבע ביקש בסיכומיו שאקבע גם שאין עליו לשלם את שטר החוב שהכניס התובע לגביה בהוצל"פ, ואולם, אין מקום בהליך זה לקבוע דבר לגבי שטר החוב. על מנת שלא לשלם את שטר החוב על הנתבע היה להגיש התנגדות. ככל הנראה הנתבע עשה כן והתנגדותו נדחתה, לפיכך אין בהליך זה להוות "מקצה שיפורים" להליך שננקט כבר בגין השטר.

אני מחייב איפוא את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,300 ₪ (הסכום בגין הארונות והחשמל – צמוד).

כיוון שרוב סכום התביעה לא התקבל אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ב, 07 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.