בטאן נ' .

החלטה

מונחת לפניי "הודעה ובקשה דחופה בכתב" אשר הוגשה ביום 11/4/13, במסגרתה מתבקש בית המשפט לעכב את ביצועו של פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת עינת רביד ביום 23/5/10 (להלן: "פסק הדין הכספי"). בגין פסק הדין הכספי הוגש ערעור במסגרת ע"א 8524-07-10. ביום 8/11/11 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, במסגרתו הגיעו הצדדים להסדר (להלן: "ההסדר במחוזי"). על פי הסדר זה, המבקש יהיה רשאי לקבל רשות להתגונן (וכך יבוטל פסק הדין הכספי) בין היתר אם יפקיד סך של 350,000 ₪ בקופת בית המשפט המחוזי, תוך 45 יום . עוד סוכם כי המשיבה תסיר את העיקול הרשום לטובתה על נכס של המבקש תוך 10 ימים ותשיבו לאחר 45 יום (בין היתר כדי לאפשר קבלת הלוואה על אותו נכס, מתוכה יופקד הסך של 350,000 ₪, להלן: "סכום ההפקדה"). ההסדר במחוזי קיבל תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין במחוזי").

אין מחלוקת שהמשיבה לא הסירה את העקול תוך 10 ימים מיום מתן פסק הדין במחוזי; אין מחלוקת שהמבקש לא הפקיד סכום ההפקדה. הצדדים חלוקים בשאלה מי מהם הפר את ההסדר שהושג במחוזי ומי גרם לכך שפסק הדין במחוזי לא יצא אל הפועל. בעניין זה הוגשה המרצת הפתיחה שבפניי, במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר: א. כי הנתבעת הפרה את הסכם הפשרה שבין הצדדים בע"א 8524-07-10 , וסיכלה את אפשרות תובע לקיימו.

ב. כי בנסיבות אלה מופטר התובע מהפקדת העירבון או לחילופין תומר חובתו להפקדת עירבון

בהפקדת ערבות צד שלישי או כל ערבות אחרת המתאימה בנסיבות העניין, וכי בכך יראה

כמי שמילא אחר החלטתו הנ"ל של כב' בית המשפט המחוזי.

יחד עם הגשת המרצת הפתיחה הוגשה בקשה לעיכוב הליכים של פסק הדין הכספי.

ביום 19/3/13 התקיים דיון בפניי, בין היתר בעניין הבקשה לעיכוב הליכים. לאחר שנשמעו טענות הצדדים קבעתי בהחלטתי כדלקמן:

"בכל מקרה, ולאור הדברים שנאמרו בסיום הדיון, ועל מנת לנסות ולקדם את הצדדים לקראת פתרון, לאור חג הפסח העומד בפתח, ובניסיון למנוע הליכים עתידיים, מאריכה אני את המועד לביצוע האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, וזאת עד ליום 10/4/13. הכוונה להפקדת סכום של 350,000 ₪ בקופת בית המשפט או ערבות בנקאית בנוסח המקובל על בית המשפט, עד למועד 10/4/13. במידה והכסף מופקד, יש לתת הודעה מתאימה לצד השני עם אישור מסירה, וכן לתיק בית המשפט. עד למועד זה, הנני מורה על עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. והיה ולא יופקד הסכום האמור או הערבות האמורה עד לחצות יום ה 10/4/13 יוסר עיכוב ההליכים. בנוסף, הצדדים רשאים לנצל את פרק הזמן הנ"ל על מנת להגיע להסכמות אחרות, דהיינו, המרת הסכום הכספי בבטוחה אחרת ו /או הארכת המועד לביצוע ההפקדה הכספית. מובהר בזאת שכל עניין אחר דורש את הסכמת שני הצדדים וחתימתם על הסכם אשר יוגש לאישור בית משפט זה".

סכום ההפקדה לא הופקד עד ליום 10/4/13 וכן לא הוגשה לאישור כל הסכמה דיונית אחרת. ביום 11/4/13 הוגשה כאמור הבקשה שבפניי. עוד באותו יום קבעתי שעיכוב ההליכים פקע ביום 10/4/13 ושלא מצאתי מקום להורות על עיכוב הביצוע במעמד צד אחד. הבקשה הועברה לתגובת הצד השני ויש להכריע בה.

המבקש טוען בתמצית כי מאז הדיון שהתקיים ביום 19.3.2013 ועד הגשת הבקשה הוא ורעייתו עשו כל מאמץ במטרה להשיג את כספי הערובה אולם ללא הצלחה. אשת המבקש, הגם אינה החייבת, מוכנה כי חלקה בדירת המגורים ישועבד וישמש כערובה לתיק בנוסף לחלקו של המבקש על מנת לאפשר את מכירת הדירה והפקדת הערובה. נוסף על כך, מוכנים המבקש ורעייתו למכור את הדירה בהקדם, בתוך 4 חודשים ולהעביר את הערובה מכספי המכירה לקופת ביהמ"ש. עוד מוסיף הוא וטוען שכל אפשרות אחרת תהווה פגיעה אנושה במצבו הכלכלי והמשפחתי וכן בזכות יסוד לקבלת יומו בביהמ"ש. מאחר ופסה"ד ניתן בהסכמת הצדדים הרי שלביהמ"ש יש את הסמכות ליתן את כל הסעדים שהתבקשו בתובענה לרבות ביטול הערובה עקב הפרת פסה"ד, בהקשר זה מפנה המבקש לע"א 151/87.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה בקשת המבקש אינה אלא בקשה לשנות את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי לאחר שלא מילא אחר תנאיו, לא הפקיד את הסך 350,000 ₪ כנדרש ואיבד את זכותו להתגונן בפני התביעה הכספית שהוגשה נגדו. לפיכך, הפך פסה"ד הכספי שניתן נגדו לחלוט, סופי ומוחלט שיש לבצעו ולא ניתן לשנותו. לגישתה, נעתרה היא בדיון שהתקיים ביום 19.3.2013 לפנים משורת הדין ובמחווה שאין כדוגמתה להצעת ביהמ"ש ואפשרה למבקש פעם נוספת להפקיד את הכספים ולזכות ברשות להתגונן. ולמרות זאת, הכספים לא הופקדו. כעת, פונה המבקש בבקשה לשנות את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי למרות שאין כל הליך בסדרי הדין המאפשר לערכאה אחת לשנות את פסק דין של ערכאה אחרת שלא בדרך ערעור. בעתירתו מנסה המבקש לעשות מקצה שיפורים ולהציג הסדר אחר. לשיטתה, אין כל בסיס משפטי לבקשה שכן הדרך היחידה לעכב את ביצוע פסה"ד היא במסגרת בקשה לעיכוב ביצועו. בבקשתו עותר המבקש לעכב את ביצועו של פסה"ד של ביהמ"ש השלום שחייבו בתשלום סך של כ- 1,500,000 ₪ והינו חלוט וסופי מבלי לעמוד בנטל הרובץ עליו להוכחת סטייה מהכלל המחייב ולפיו פסה"ד יבוצע מיד עם הינתנו גם אם הוגש ערעור. נוסף על כך, הליכי הערעור מוצו עם מתן פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי. אין לאפשר למבקש להמשיך ולרמוס את זכויות המשיבה. המבקש קיבל די והותר וכעת יש לאפשר למשיבה לממש את פסה"ד ולגבות את הכספים שהמבקש חייב לה.

בתשובה לתגובה טוען המבקש שהמשיבה עושה כל אשר לאל ידה כדי למנוע את בירור התיק לגופו של עניין ולמנוע מהמבקש את יומו. ביהמ"ש המחוזי מצא מקום לברר את התיק לגופו וכן קבע הסדר להפקדת ערובה שגובש בהסכמת הצדדים. ההוראה לפיה המשיבה התחייבה להסיר את העיקול בתוך 10 ימים היתה ברורה והיוותה תנאי מקדמי להפקדת ערובה שכן אין כל מחלוקת שהבנק לא יכול היה לשקול מתן משכנתא על נכס מעוקל. אלא שהמשיבה הפרה התחייבותה וסיכל את אפשרות המבקש להפקיד את הערובה במועד. לאור האמור עותר המבקש לקבלת הבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה סבורה אני כי דינה להידחות. ראשית, עיכוב ההליכים כבר פקע בחצות יום ה-10/4/13, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 11/4/13. המבקש היה מודע ללוח הזמנים ובכ"ז בחר לחכות עד חלוף הזמן ורק אז הוגשה הבקשה שבפניי. מכאן – שהיה על המבקש לשכנע את בית המשפט, מבראשית, שיש מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין הכספי.

בעניין זה הבעתי את דעתי בהחלטתי מיום 19.3.2013 מבלי לקבוע מסמרות שלמותב זה יש את הסמכות לדון בשאלת ההפרה של פסק הדין במחוזי אך לא ניתן לשנותה או לקבוע תנאים אחרים מאלו שקבועים בה. איני מקבלת את טענת ה"ביצוע בקירוב" שמעלה המבקש: בית משפט זה מוסמך לקבוע מי מהצדדים הפר את פסק הדין של המחוזי ומה המשמעויות של הפרה זו. אם נגרמו נזקים כספיים למי מהצדדים כתוצאה מההפרה (אם וככל שתוכח), ניתן לתבוע נזקים אלו. אולם לבית משפט זה אין סמכות לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי ולהורות על אכיפה של ההסכם בדרך שונה מהדרך שנקבעה על ידי שני הצדדים בהסכמה.

לא זו אף זו – ואולי חשוב מכל – עיכוב ביצוע פסק הדין נמשך הלכה למעשה מיום מתן פסק הדין במחוזי ועד ליום 10/4/13. סבורני שמדובר בפרק זמן ארוך דיו על מנת שהמבקש יוכל להתארגן להצעת חלופות ו/או להפקדת סכום ההפקדה. יש לזכור שהכלל הוא אי עיכוב ביצוע של פסק דין כספי, גם כאשר מוגש ערעור. במקרה הנדון המשיבה אינה נהנית מכספי זכייתה כבר במשך תקופה ארוכה, כל זאת בשעה שכלל לא ידוע אם יש ממש בטענות המבקש לגבי הגורם המפר את פסק הדין של המחוזי.

בנסיבות העניין, איני מוצאת מקום להורות על עיכוב הליכים נוסף מעבר לפרק הזמן הרב שניתן כבר למבקש, במהלכו לא עלה בידו להביא את סכום ההפקדה. אציין כי לא ניתן לכפות את ההסדר המוצע על ידי המבקש על המשיבה. לפיכך - הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪.

תוך 7 ימים ממתן החלטה זו ימסרו הצדדים את עמדתם באשר לדרך הראויה להמשך בירור התיק ובכלל זה הסדר דיוני לזמני הגשת תע"ר ומועדים מוסכמים לקיום קד"מ על יסוד התצהירים.

לתזכורת פנימית ליום 8/5/13.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ג, 24 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: