בחאש ואח' נ' הנדלר ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין הפסדים שנגרמו לתובעת 1 עקב תאונה בה היו מעורבים רכבה, שהיה נהוג בידי התובע 2 (בנה) ורכב הנתבע 2 שבוטח על ידי הנתבעת 1.

התובע 2 העיד כי נסע ברחוב אוסישקין בתל אביב לכיוון רחוב ירמיהו, בטור מסודר. כאשר הגיע ליעד, לפנות שמאלה, אותת שמאלה והסתכל במראה וכאשר ראה כי הדרך פנויה החל בפנייה, ואז הגיעו רכבו של הנתבע מאחור ופגע ברכב בדלתות. לדברי התובע עקף הנתבע טור מכוניות שהמתינו לפנות ימינה למגרש חניה.

הנתבע 2 העיד כי בצד ימין של הרחוב יש חניון, כאשר בשעות הערב מכוניות רצו להיכנס לחניון שהיה מלא. הרכבים עומדים ומאותתים לפנייה ימינה ואפשר לחכות זמן רב, וכל מה שנותר זה לעקוף את המכונית שמאותת ימינה כדי להכנס לחניון, לצאת לנתיב הנגדי, ולפנות שמאלה. לדבריו, הוא לא התכוון להכנס לחניון, אלא לפנות שמאלה. עוד טען כי התובע עמד מאחורי רכב שאותת, אחריו היה עוד רכב, והנתבע היה למעשה הרכב הרביעי. התאונה ארעה ברחוב עצמו ולא כאשר התובע פנה שמאלה. עוד הוסיף כי הרכב הראשון אותת ימינה להיכנס לחניון, הוא לא יכול להיכנס כי היה מלא, הרכב השני הוא של התובע, הרכב השלישי היה לפני הנתבע, והוא היה הרביעי. כשראה הנתבע שכל השיירה נתקעת, פנה אחרי שאותת שמאלה, וכשהגיע למכונית של התובע החליט התובע שהוא פונה שמאלה, "שבר" את ההגה ופגע ברכב הנתבע. הוא אמר כי רכבו ממש בקצה הפגוש.

מעדויות הנהגים אין מחלוקת כי הנתבע 1 יצא לעקוף את טור המכוניות שלפניו וזאת מאחר שאלו עמדו בתור הכניסה לחניון המצוי מימין. עדותו של התובע תואמת את ההודעה שנמסרה לסוכנות הביטוח יום לאחר האירוע והסמיכות בין מסירת ההודעה לבין מועד האירוע מעניקים משקל נכבד לאמור בהודעה שכן מדובר בתיאור כתוב שניתן בתכוף לאירוע. ההתאמה בין האמור בהודעה לבין העדות שניתנה בבית המשפט יש בהם כדי להעניק לגרסתו הכללית של התובע אמינות. אני נותן אמון בדבריו כי התכוון לפנות שמאלה ברחוב ירמיהו.

אין כל ספק שאם הנתבע לא היה יוצא לעקיפה אלא, ממתין בטור המכוניות, לא היתה התאונה מתרחשת. הנתבע, הטוען כי הוא מכיר את הרחוב היטב, צריך היה לקחת בחשבון כי מכוניות הנמצאות בתחילת טור המכוניות יפנו שמאלה לרחוב ירמיהו, ועל כן היה עליו להמתין בסבלנות ולא לצאת לעקיפה. עוד יצוין כי בהתאם לתקנות התעבורה אין לצאת לעקיפה כאשר הרכב העוקף עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת. במקרה זה, התרשמתי מעדויות הצדדים ותמונות המקום כי הנתבע עקף את רכב התובע עקיפה אסורה סמוך לצומת.

מחוות דעתו של השמאי שצורפה לכתב התביעה עולה כי רכב התובעים נפגע בדלת קדמית שמאלית. בכך יש לתמוך בעובדה כי הפגיעה ארעה תוך כדי פנייה של הרכב שמאלה והדבר מחזק את גרסת התובע כי התאונה ארעה את החל לפנות שמאלה לרחוב ירמיה. תמונות רכב הנתבע מראות כי הוא נפגע בקצה הימני של הפגוש הקדמי והדבר תואם את אופן התרחשות התאונה ומוקד הנזק ברכב התובעים.

לאור האמור לעיל אני קובע כי האחריות לתאונה היא על הנתבע 2 .

הפסדי התובעים הוכחו באמצעות אישור הפסדים שצורף לכתב התביעה. יחד עם זאת באשר למרכיב בגין התייקרות פוליסה עתידית, הרי שמדובר בנזק שטרם התגבש שכן לא הוכח כי הפוליסה חודשה וכי התייקרה בסכום שנתבע.

לפיכך, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים שללם לתובע סך 2,437 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.12 בתוספת אגרת משפט בסך 66 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: