בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' י.א. פלדיום הנעלה בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת למתן צו לגילוי מסמכים כנגד המשיבים, במסגרת תובענה זו שהוגשה בסדר דין מהיר על הסך של 5,169 ₪.

בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני ביום 24/3/2013, צמצמה ומיקדה המבקשת את בקשתה באופן הבא: "לעניין הבקשה לגילוי מסמכים אנו זקוקים לתדפיסי בנק של החברה מיולי 2010 עד אוקטובר 2011. לשאלת בית המשפט – אנו רוצים להראות כי החברה החזירה שיקים או ביטלה הוראות קבע או הוצאו כספים מהחשבון באופן חריג. אני מגבילה את הדרישה עד למאי 2011 בעקבות הערת בית המשפט. מאזן החברה לשנים 2010 – 2011. זאת כדי לראות את הרכוש שהיה לחברה כדי לראות אם הייתה העדפת נושים, ולמי הלך כל הרכוש ולמי שולם.

דוח"ות מע"מ ומס הכנסה מיולי 2010 ועד מאי 2011 – כדי לראות אם מדווחים למע"מ או לא. אם היו לה הכנסות. תלושי שכר של העובדים מיולי 2010 עד מאי 2011. דרך התלושים ניתן לראות אם היו משיכות שכר בתקופות הרלוונטיות.". (ההדגשות שלי – י.ב.).

כידוע, ההלכה בדבר גילוי מסמכים היא כי על המבקשת להצביע על קשר של רלוונטיות בין זירת המחלוקת ובין המסמכים שגילויים מתבקש.

כך פסק בית המשפט העליון בעניין רשות ערעור אזרחי 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם בפדאו"ר-גוגל:

"לאור לשונן של התקנות קמה השאלה אם ניתן לבקש בגדרן עיון בסוגי מסמכים, או שמא מוגבל המבקש לציון מסמכים ספציפיים בלבד. מעקרון הגילוי מתבקש שבשעה שאין ביכולתו של בעל-דין להצביע על מסמך ספציפי, יתיר בית-המשפט עיון גם בסוגי מסמכים, בתנאי שהוכחה הרלוונטיות שלהם לעניין שבמחלוקת.

תקנות 113 ו-117 גופן אינן קובעות דרישה בדבר רלוונטיות המסמך המבוקש, אך מהוראת תקנה 120(ב) ברור כי בית-המשפט לא ייעתר לבקשה לגלות מסמכים שאינם נוגעים לשאלה הנדונה.

אולם במצב שבו מתבקש גילוים של סוגי מסמכים, ואין ביכולתו של המבקש להצביע על מסמכים ספציפיים, עלול להיווצר "מעגל שוטה": המבקש יידרש להוכיח את רלוונטיות המסמכים כתנאי לעיון בהם, אך הוא יוכל להצביע על רלוונטיות, אם בכלל, רק לאחר שיעיין באותם המסמכים. על-מנת להיחלץ מפרדוקס זה מן הראוי ליצור זיקה בין דרישת הרלוונטיות לבין הסעד המבוקש. המבקש את גילוים של סוגי מסמכים יידרש להוכיח כי על פניו סוגים אלה רלוונטיים לעניינו.

גישה זו לא נועדה להעניק הכשר לבעל-דין לעיין ללא מגבלה במסמכיו של יריבו.

בתי-המשפט כבר עמדו על ההבחנה שבין "מסע דיג" של מסמכים, הפורץ את גדרי השאלות שבמחלוקת, לבין איתור מסמכים המכוון לבירור המחלוקת הנדונה. על-מנת שהדבר יותר, נדרש המבקש לשכנע את בית-המשפט כי לכאורה קיימת זיקה ישירה בין המסמכים (או סוגיהם) לבין העניין שבפניו." (ההדגשות שלי – י.ב.).

"המחלוקת הנדונה" נגזרת, מטבע הדברים, מכתבי הטענות של הצדדים, התוחמים את זירת המחלוקת.

הטענות הרלוונטיות לעניין זה מצויינות בסע' 6-9 לכתב התביעה, לפיהם:

"6. הנתבע/ים נוספים שימש/ו כמנהל/ים ו/או כאורגן/נים ו/או בעל/י מניות בנתבעת 1 בתקופה הרלוונטית לאירועים נשוא כתב התביעה.

7. הנתבע/ים נוספים נהגו עם התובעת בחוסר תום לב ותוך הצגת מצגי שווא לפיו, הנתבעת 1 תעמוד בהתחייבויותיה בהתאם להסכם. הנתבע/נתבעים נוספים אפשרו לנתבעת 1 לצרוך את שירותי התובעת למרות שמצבה הפיננסי של הנתבעת 1 לא אפשר זאת.

8. הנתבע/ים נוספים זכה/ו לשירותים מהתובעת בידיעה שהנתבעת 1 חדלת פרעון ובכך חטא/ו לתפקידו/ם כאורגן/נים בנתבעת 1, וכן נהג/ו ברשלנות, והטעה/ו את התובעת להאמין כי השירותים אשר סופקו לנתבעת 1 ו/או למי מטעמה ישולמו.

9. הנתבע/ים נוספים עצם/ו את עיניו/הם ולא מנע/ו מהנתבעת 1 לזכות בשירותי התובעת, ביודעו/ם, כי התחייבויות אלו לא יכובדו, ובכך הציג/ו מצגי שווא לתובעת ו/או נהג/ו בתרמית ו/או הפר/ו חובה חקוקה, ובכלל זה סעיפים 35, 36 ו- 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח - 1968 , סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 וסעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט – 1999.".

עינינו הרואות כי אין בכתב התביעה כל טענה בדבר ריקון חשבונותיה של הנתבעת מס' 1 על ידי משיכת סכומים חריגים או משיכות שכר, ואין כל טענה בדבר העדפת נושים או הברחת רכושה של הנתבעת מס' 1. לפיכך, המסמכים שדרשה המבקשת על מנת להוכיח עובדות הקשורות בטענות אלה, שאינן נטענות על ידה בכתב התביעה, ממילא אינם רלוונטים לזירת המחלוקת שבין הצדדים.

לעניין הכנסותיה של הנתבעת מס' 1, הרי שתיתכן רלוונטיות מסויימת לעניין הטענה כי בתקופות הרלוונטיות הטעה הנתבע ס' 2 את התובעת לחשוב שקיימות הכנסות, כאשר לא כך היו פני הדברים.

לפיכך, ניתן בזאת צו גילוי מסמכים הנוגע לדוח"ות מע"מ ומס הכנסה של הנתבעת מס' 1 מחודש יולי 2010 ועד מאי 2011.